יונתן רפופורט
-
16.4.82 - 7.10.2023
יונתן - שכולם קראו לו יוני ורק אמא שלו קראה לו ג'יי ג'יי - נולד ב-16 באפריל 1982 באי וייט (Isle of Wight), אי בריטי בתעלת למאנש. יוני הוא בנם הבכור של עומר ונואל. הג׳ינג'י היחיד בין אחיו: אדם, נטשה, קני שנפטר ב-2015 ודן.
יוני היה ילד סקרן וחביב, אבל שובב ועקשן. עקשנות ג'ינג'ית. חבר בקבוצת הרולרולים המפורסמת. פעם יצא לטיול שלוליות עם אמא, ובמקום להיכנס במגפיים פשוט נשכב במים הקרים והתגלגל מצחוק. שכנים שעברו שם דאגו שהוא יתקרר, אבל יוני ונואל לא פחדו מקצת נזלת, העיקר שהילד מבסוט. בגיל שש עלה יוני מהגן אל כיתת איריס, שלמדה עדיין בבית הספר המקומי בבארי.
בגיל הנעורים התגברה עקשנותו של יוני, ולא אחת איתגר את מערכת החינוך. שטויות של נערי קיבוץ: אלכוהול, סיגריות, עגיל באוזן, תספורת קוצים. גם כשלא הסתדר בגן הירק, עבודה זו עבודה, כמו שמלמדים בקיבוץ. מזל שהיה לו חוש הומור, שהקל על הוריו. הוא אהב להיות עם חברים, ולא תמיד חזר הביתה בזמן. לעומת זאת, למשחקי הכדורגל היה מדייק. הוא היה כדורגלן מחונן ושיחק בקבוצת הכדורגל של בית הספר בתקופת הזוהר שלה, והיא עלתה ליגה. היה אוהד שרוף של מנצ'סטר יונייטד, ברצלונה ומכבי חיפה. מאז פטירתו של קני היו האחים טסים כל שנה יחד, למשחק של מנצ'סטר. המשפחה בחרה להשמיע בהלוויה את השיר שמושמע בפתיחת כל משחק של הקבוצה: This is the One של הסטון רוזס.
יוני התגייס ליחידת מודיעין ביהודה ושומרון בתקופה הקשה של האינתיפאדה. הוא היה חייל טוב וקיבל תעודת "מצטיין נשיא", אבל התקשה מאוד להשלים עם המראות שהיה עד להם, במיוחד מהצד הפלשתיני. הוא לא סיפר בדיוק מה ראה, אך המשפחה אומרת שמשהו בו השתנה. הדברים אליהם נחשף הידהדו בו והשאירו חותם רב.
אחרי השירות הצבאי יצא יוני לטיול הגדול לבדו. הוא תמיד היה סוליסט, ולא רצה שותפים. התחיל את המסע בתאילנד, וכשהגיע להודו התאהב בה. הוא חזר לשם שוב ושוב, ובעשר השנים שבין גיל 20 ל-30 בילה שם כשנתיים במצטבר. התיידד עם משפחה מקומית בהרי ההימלאיה, ואחריו הגיעו אליהם נטשה ודן. בוורנאסי החל לנגן בסיטאר, וחזר ללמוד שם בחלוף השנים. גם כשהיה בקיבוץ הרבה לנגן בגיטרה ובסיטאר.
את אולה, מי שתהיה רעייתו ואם שני ילדיו, פגש בהודו. הוא הציע לה לצאת איתו לטייל בשלושת המקדשים הכי קדושים להינדים בהימלאיה, והם חזרו לישראל יחד. כשלוש שנים גרו בעין כרם, ויוני היה רועה צאן באזור ירושלים - עבודה שקסמה לו בהיותו חובב טבע, שקט ואוויר פתוח. כשאולה הייתה בהריון חזרו לבארי. הם היו זוג פרטי, רחוקים מהסערות המקומיות. יצאו לטיולים בשטח, שמעו מוסיקה הודית. במאי 2014 נולד יוסף בנם, וכעבור שלוש שנים נולדה בתם אלומה.
הפרידה מאולה הייתה קשה, אבל הילדים מילאו אותו באושר. הוא היה גאה ביוסף, ילד נבון ושקט, ובאלומה, ילדה תוססת ומלאת חיים. בתפקיד האב, הקפיד לשים לילדים גבולות אבל הוא בעיקר היה איתם, הצחיק אותם, גידל איתם את הכלבה, והתפעל מעצם קיומם. במשפחה היה סוליסט, אך תמיד דאג והתעניין לשלומם של המשפחה, הקרובה והרחוקה.
אהבתו לקיבוץ מצאה ביטוי בעבודה בענף הנוי. יוני הלך והתמקצע בתחום הגננות. סיים מספר קורסים בגינון והתכוון להתחיל עוד קורס אילנאות. בעבודה היה יד ימינם של אנשי הגיל השלישי. הוא סייע להם לטפח את גינותיהם, עזר לשתול או לגזום, ובדרכו הביישנית דרש בשלומו של כל אחד והציע עזרה. הוא עבד בחריצות ובשקט, נוסע בשבילי הקיבוץ בגייטור שלו, עמוס בגזם או מוביל צמחים מהמשתלה. שנקלעת איתו לשיחה אקראית על העצים רק אז הבנת את הידע הרב שצבר במשך השנים ואת תשוקתו הגדולה לנושא. בקיבוץ אהבו אותו.
בשבת בבוקר היה יוני עם הילדים בממ״ד. אמא נואל מספרת: "הוא גיבור. הוא היה בקשר איתי כשנכנסו אליו הביתה. הוא כתב לי שהם בפנים ושאקרא לעזרה. ניסיתי, אבל לא היה עם מי לדבר. מה שאנחנו יודעים זה שלפני שהמחבלים פרצו לממ״ד, הוא אמר לילדים להיכנס מתחת למיטה, להיות בשקט ולא לצאת משם. הילדים נשארו בבית וניצלו".
"אנחנו אוהבים אותו ונמשיך את מה שהוא התחיל", מבטיחים במשפחה. "נשמור לו על הילדים שהוא הציל בגבורה גדולה. נהיה בסדר. שישב שם, רגוע, ישתה כוס וויסקי וישמח לראות אותנו".
נרצח בשבת, 7.10.2023, בן 41 במותו.
יהי זכרו ברוך.
יוני היה ילד סקרן וחביב, אבל שובב ועקשן. עקשנות ג'ינג'ית. חבר בקבוצת הרולרולים המפורסמת. פעם יצא לטיול שלוליות עם אמא, ובמקום להיכנס במגפיים פשוט נשכב במים הקרים והתגלגל מצחוק. שכנים שעברו שם דאגו שהוא יתקרר, אבל יוני ונואל לא פחדו מקצת נזלת, העיקר שהילד מבסוט. בגיל שש עלה יוני מהגן אל כיתת איריס, שלמדה עדיין בבית הספר המקומי בבארי.
בגיל הנעורים התגברה עקשנותו של יוני, ולא אחת איתגר את מערכת החינוך. שטויות של נערי קיבוץ: אלכוהול, סיגריות, עגיל באוזן, תספורת קוצים. גם כשלא הסתדר בגן הירק, עבודה זו עבודה, כמו שמלמדים בקיבוץ. מזל שהיה לו חוש הומור, שהקל על הוריו. הוא אהב להיות עם חברים, ולא תמיד חזר הביתה בזמן. לעומת זאת, למשחקי הכדורגל היה מדייק. הוא היה כדורגלן מחונן ושיחק בקבוצת הכדורגל של בית הספר בתקופת הזוהר שלה, והיא עלתה ליגה. היה אוהד שרוף של מנצ'סטר יונייטד, ברצלונה ומכבי חיפה. מאז פטירתו של קני היו האחים טסים כל שנה יחד, למשחק של מנצ'סטר. המשפחה בחרה להשמיע בהלוויה את השיר שמושמע בפתיחת כל משחק של הקבוצה: This is the One של הסטון רוזס.
יוני התגייס ליחידת מודיעין ביהודה ושומרון בתקופה הקשה של האינתיפאדה. הוא היה חייל טוב וקיבל תעודת "מצטיין נשיא", אבל התקשה מאוד להשלים עם המראות שהיה עד להם, במיוחד מהצד הפלשתיני. הוא לא סיפר בדיוק מה ראה, אך המשפחה אומרת שמשהו בו השתנה. הדברים אליהם נחשף הידהדו בו והשאירו חותם רב.
אחרי השירות הצבאי יצא יוני לטיול הגדול לבדו. הוא תמיד היה סוליסט, ולא רצה שותפים. התחיל את המסע בתאילנד, וכשהגיע להודו התאהב בה. הוא חזר לשם שוב ושוב, ובעשר השנים שבין גיל 20 ל-30 בילה שם כשנתיים במצטבר. התיידד עם משפחה מקומית בהרי ההימלאיה, ואחריו הגיעו אליהם נטשה ודן. בוורנאסי החל לנגן בסיטאר, וחזר ללמוד שם בחלוף השנים. גם כשהיה בקיבוץ הרבה לנגן בגיטרה ובסיטאר.
את אולה, מי שתהיה רעייתו ואם שני ילדיו, פגש בהודו. הוא הציע לה לצאת איתו לטייל בשלושת המקדשים הכי קדושים להינדים בהימלאיה, והם חזרו לישראל יחד. כשלוש שנים גרו בעין כרם, ויוני היה רועה צאן באזור ירושלים - עבודה שקסמה לו בהיותו חובב טבע, שקט ואוויר פתוח. כשאולה הייתה בהריון חזרו לבארי. הם היו זוג פרטי, רחוקים מהסערות המקומיות. יצאו לטיולים בשטח, שמעו מוסיקה הודית. במאי 2014 נולד יוסף בנם, וכעבור שלוש שנים נולדה בתם אלומה.
הפרידה מאולה הייתה קשה, אבל הילדים מילאו אותו באושר. הוא היה גאה ביוסף, ילד נבון ושקט, ובאלומה, ילדה תוססת ומלאת חיים. בתפקיד האב, הקפיד לשים לילדים גבולות אבל הוא בעיקר היה איתם, הצחיק אותם, גידל איתם את הכלבה, והתפעל מעצם קיומם. במשפחה היה סוליסט, אך תמיד דאג והתעניין לשלומם של המשפחה, הקרובה והרחוקה.
אהבתו לקיבוץ מצאה ביטוי בעבודה בענף הנוי. יוני הלך והתמקצע בתחום הגננות. סיים מספר קורסים בגינון והתכוון להתחיל עוד קורס אילנאות. בעבודה היה יד ימינם של אנשי הגיל השלישי. הוא סייע להם לטפח את גינותיהם, עזר לשתול או לגזום, ובדרכו הביישנית דרש בשלומו של כל אחד והציע עזרה. הוא עבד בחריצות ובשקט, נוסע בשבילי הקיבוץ בגייטור שלו, עמוס בגזם או מוביל צמחים מהמשתלה. שנקלעת איתו לשיחה אקראית על העצים רק אז הבנת את הידע הרב שצבר במשך השנים ואת תשוקתו הגדולה לנושא. בקיבוץ אהבו אותו.
בשבת בבוקר היה יוני עם הילדים בממ״ד. אמא נואל מספרת: "הוא גיבור. הוא היה בקשר איתי כשנכנסו אליו הביתה. הוא כתב לי שהם בפנים ושאקרא לעזרה. ניסיתי, אבל לא היה עם מי לדבר. מה שאנחנו יודעים זה שלפני שהמחבלים פרצו לממ״ד, הוא אמר לילדים להיכנס מתחת למיטה, להיות בשקט ולא לצאת משם. הילדים נשארו בבית וניצלו".
"אנחנו אוהבים אותו ונמשיך את מה שהוא התחיל", מבטיחים במשפחה. "נשמור לו על הילדים שהוא הציל בגבורה גדולה. נהיה בסדר. שישב שם, רגוע, ישתה כוס וויסקי וישמח לראות אותנו".
נרצח בשבת, 7.10.2023, בן 41 במותו.
יהי זכרו ברוך.