יוסי אפטלון

יוסי אפטלון נולד בשם זיגמונד (זיגי) בשנת 1946 בסמיפלטינסק בקזחסטאן,ילד שלישי להוריו קובה וולה, אח לנינה ועליזה, אחיותיו הגדולות שאהבו אותו מאוד. התנאים הקשים עם סוף מלחמת העולם השניה גרמו להתפצלות המשפחה, האחיות הופרדו והועלו לארץ במסגרת עליית הנוער לקיבוץ עין חרוד וזיגי נותר עם הוריו בפולין. רק כשהיה בן ארבע הצליחו הוריו להגיע לארץ ישראל ולהתאחד עם הבנות.

בתחילה גרו הבנות בקיבוץ, וזיגי וההורים גרו במעברה במוצא בירושלים ולאחר מכן עברו לדירה משלהם ביפו ברחוב דונלו הרופא. זיגי הפך ליוסי ואפטלון כמעט והפך לאבטליון (ניסיון לעברת את שם המשפחה שלא צלח).

רוני מספרת שברגע שראתה את יוסי, ידעה שהוא הנבחר עבורה, ובגלל ביישנותו, היא זאת בעצם שהתחילה איתו....היה זה סיפור אהבה ממבט ראשון והזוג הרבה לבלות בחיי הלילה של תל אביב במסיבות ועם החברים הרבים.

לאחר הצבא בזמן שיוסי היה בשירות קבע נסעו רוני ויוסי עם חברים לאילת, נסיעה שהפכה לגורלית עקב תאונת דרכים בה נפצעו שניהם ואף איבדו חבר שנהרג.

במשך כל התקופה הזו לא נפרדו, תמכו ועזרו אחד לשניה עם הרבה אופטימיות וללא כל רחמים עצמיים. כשהתאוששו, התחתנו ושכרו דירה משלהם בבת- ים, לא רחוק מהים.

שניהם החלו לעבוד בתחום הדפוס והגרפיקה ואף פתחו עסק עצמאי, משפחתם התרחבה ונולדו הבנות: נטע, זוהר ועדי. רוני ויוסי היו חרוצים מאוד ומוכשרים מאוד והעסק הצליח אבל שניהם הרגישו שהם לא מצליחים ל פנות מספיק זמן לבנות ולמשפחה וחיפשו שינוי. עלתה מחשבה לבדוק אופקים חדשים: לעזוב את העיר ולעבור לקיבוץ.

בשנות השמונים הגיעו לקיבוץ בארי שקיבל את בעלי המקצוע בענף הדפוס בברכה. הם הביאו עימם נדוניה חשובה: את מכונת "סדר צילום" שכמוה עדיין לא הייתה בקיבוץ.. בנוסף לידע הטכנולוגי והמקצועי, הביאו איתם לקיבוץ גם את האופי הייחודי שלהם: רוני הייתה סוערת וחדת לשון, יוסי היה רך ומכיל, וביחד היה להם חוש הומור נפלא ואהבה גדולה לתרבות: קולנוע, ספרות ומוזיקה. את העולם העשיר הזה הנחילו לבנותיהם ולתומר הבן שהתווסף למשפחה.

רוני ויוסי הרגישו שהצליחו לשלב בין עולמם המקצועי, האידאולוגי לבין אהבתם למשפחה. יוסי השקיע שעות רבות בטיפוח היכולות של ילדיו בספורט, במוזיקה ובמקביל אהב מאוד את התורנויות ב'השכמות' ובטיולים השנתיים.

כאיש מאוד משפחתי ואוהב, דאג לשמור על קשר אישי ומיוחד עם כל ארבעת ילדיו הגרים בקיבוץ ועם כל נכדיו: שני, עמית, הדס, נהר, גומא, אלין, ניר, שחר, מעיין, אלה, יואל, עומרי וגילי.

את יכולתו החברתית ליצור קשר אינטימי ומיידי עם כל שכבות הגיל ניצל להקניית ערכים לדור הצעיר והמתבגר. במשק לקח תפקידים חדשים כמו "סדרן עבודה", אחראי "פורים חברים" ועוד ..

כל הנערים והנערות שפגשו את יוסי זוכרים אותו בהערכה וחיבה עמוקה. היכולת שלו לשוחח עם כל אחד "בגובה העיניים" סללה נתיב אל לבבות כולם.

בעשור האחרון היה יוסי מעורב מאוד ביצירת ארכיון הקיבוץ ועסק בתיעוד ושימור ההיסטוריה הפרטית, המשפחתית והקיבוצית. בזמן זה, נתן גם מקום לביטוי האישי והאמנות׳ העשיר שלו דרך הציור. כמו כן לאחרונה השלים ספר על רוני אשתו שנפטרה לפני שנתיים.

עם היוודע דבר הירצחו אמרה בת דודתו כרמלה: ״העולם מקום פחות טוב מאז שהוא איננו... האיש החכם, הנדיב, האוהב, הרגיש והערכי יחסר כל כך למשפחתו הגרעינית, משפחתו הרחבה, לחבריו לקיבוץ ולחבריו מילדות ולעולם כולו״.