רוני לוי

רוני נולד ב 14 בספטמבר 1943 באלג׳יריה, בן הזקונים של מכלוף ופורטונה. אחיהם הצעיר של ז׳ק, שגוייס במלחמת העולם השנייה לצבא הצרפתי, ושל אריה ושל אילן, שהצטרפו לתנועת ״דרור״ ועלו לישראל בגרעין לקיבוץ רעים. רוני עלה עם הוריו לארץ בגיל 12 לקיבוץ רעים, ונשלח כילד חוץ לקיבוץ בארי. צפרירה שומרוני לימדה אותו עברית ואצלה ואצל גדעון הוא מצא בית. תוך שלושה חודשים הוא דיבר עברית, והשתלב בכיתת אשל – הכיתה הראשונה של בארי. הוא לימד את החברים שירים

בצרפתית, הצטיין בכדורגל, ועבד בחשמלייה. רוני הכיר את נועה כשהיא באה לבארי למחנה עבודה מבית ספר חקלאי כשהוא היה בן 17 .

בצבא שירת רוני כלוחם קרבי בגדוד 890 של הצנחנים, ובסיום קורס המכ״ים הלך לקורס מדריכי צניחה. מאז, במשך עשרות שנים שירת במילואים כמדריך צניחה, והלך בשמחה כל פעם כשנקרא למילואים. הוא צנח מאות פעמים, ועל הדרך, בזכות הכישורים והצרפתית, הדריך גם קצינים מקונגו ומקמרון ומהפלנגות בלבנון.

רוני רצה להמשיך בקריירה צבאית, אבל נקרא מהקיבוץ למלא את תפקיד מרכז החשמלייה. רוני יצא לקורס חשמלאים ברופין, ריכז את הענף בקיבוץ והתעקש שכל עבודות הפיתוח, התחזוקה והחשמל יעשו על ידי חשמליית בארי.

ב 1973, בתאונת דרכים שבה נהרגו שישה מחברי הקיבוץ, רוני איבד את צפרירה וגדעון היקרים לו, וכפי שגדעון וצפרירה אימצו אותו אליהם, כך גם הוא ונועה אימצו אליהם את ילדיהם - עינת וירון.

בשנת 1976, התנועה הקיבוצית ביקשה מרוני לצאת לשליחות ולרכז את הסניף של תנועת הנוער "דרור" בדרום צרפת. במשך שהותו בצרפת הוא נקרא מספר פעמים לפעילויות עלומות ברוסיה ולמפגש עם אסירי ציון.  כשחזר מהשליחות, רוני החליט לשנות כיוון בקריירה וללכת ללמוד עיצוב ואדריכלות, אך לימודים אלו התעכבו בכמה שנים בגלל צרכי הקיבוץ. בגיל 45 הלך ללמוד עיצוב פנים ומוצר בתל אביב. סיים בהצטיינות והצטרף לסגל ההוראה. אחרי הלימודים הציעו לו לעבוד בשיווק בדפוס ובעיקר בענף הכרטיסים וגם בזה הצטיין.

בשנת 1995, יצאו רוני ונועה לשליחות נוספת בדרום צרפת, להיות שליחי עלייה מטעם הסוכנות היהודית. כשחזרו מהשליחות ביקשו מרוני להיות רכז ענף הבניין של הקיבוץ ובמסגרת זו בנה את שכונת אשלים. רוני לקח על עצמו לשדרג ולעצב את חללי העבודה והמשרדים בדפוס. רוני הפך לחלק בלתי נפרד מצוות האחזקה של הדפוס והיה שותף לארוחות הבוקר המיתולוגיות שלהם בימי שלישי. גם לאחר שפרש לפנסיה, נותר בר סמכא והתייעצו איתו לפני יישום שינויים עיצוביים בדפוס. במקביל, רוני היה שותף פעיל לכל פרויקט ברחבי הקיבוץ שנזקק לעיצוב אדריכלי, כגון גן השישים. הוא סיפק ייעוץ בענייני עיצוב פנים לכל חבר קיבוץ שביקש ממנו. יחד עם צוות בריכוז תמר בן צבי, רוני היה שותף בהקמת חדר זיכרון לנופלים בנשקייה, ובהקמת רחבת המייסדים לכבודם של מייסדי הקיבוץ ברחבת בית העם. פרויקט שהושלם רק לאחרונה.

שומרוני ומני גודארד ורבים נוספים. עם הגיל עבר לטניס ולבסוף התאהב ברכיבה על אופניים - גם בשטח וגם בכביש. רוני רכב את חוצה ישראל פעמיים ואף ארגן מספר מסעות רכיבה לו ולחבריו בארץ ובחו"ל. בשנים האחרונות היה לרוני מנהג – כל יום הולדת לרכוב את גילו החדש בקילומטרים, וכך לפני חודש רכב 80 ק"מ באופניים.

רוני היה איש משפחה. כשאלדד עבר עם הילדים לאוסטרליה, היה לרוני מאוד קשה, אך ידע איך לתחזק את הקשר מרחוק ושמר על קשר יומיומי עם הנכדים שוני, ליאם ודין. רוני היה מאושר כשיובל סוף סוף מצא את נורית והקים איתה משפחה, שאליה הצטרפו דניאל ואילון. כמו גם המשפחות שהקימו עינת ודני עם הנכדים איילת, נמרוד, אבנר ודנה וירון ואליסון עם הנכדים גדעון, מילי ויובל. בשנים האחרונות רוני נהפך לסבא רבה עם הולדת הנינות נועם, יעל וסול, אבל את רוני שנקראה על

רוני נהרג בשבעה באוקטובר 2023 , כשהוא נלחם בגבורה עד הכדור האחרון באקדחו, במרצחים שפרצו לביתו. רוני הצליח להציל את נועה, אך לא את עצמו.

כך רוני כתב בספר "סיפורי חיים" שיצא לכבוד 60 שנה לבארי: ״ כשאני עושה לעצמי חשבון נפש על חיי אני מודה לשני אחיי שפילסו לי את הדרך לארץ ולקיבוץ, ולהוריי שהיה להם האומץ לעלות בעקבותיהם. קשה לי להאמין שהייתי מתפתח במקום אחר לידי עשייה ופעילויות רבות כל כך. האמירה המאפיינת את חיי היא ' Veni, Vidi, Vici ' - ׳באתי, ראיתי׳ ניצחתי׳. אני