דוד קרול

בגיל 13 החליט שהוא רוצה ללכת לקיבוץ, אבל אימו לא הסכימה. רק בגיל 16 הסכימו הוריו שיצא מהבית והסביבה בה גדל. הוא הגיע במסגרת ילדי עליית הנוער, אך כששאלו אותו איך הגיע לבארי, היה עונה: באוטובוס של שתיים ועשרה. לדבריו, בחר בבארי משום שרצה להיות בקיבוץ רחוק מהבית.

הנער השתלב בקבוצת אלומה, בחיי החטיבה השוקקים של בני קיבוץ בארי. החבר'ה העדיפו להשתמש בשם המשפחה ״קרול״. במשפחה, כמובן, עדיין קוראים לו דוד.

בגיל 17 וחצי התגייס לצבא ושירת בגדוד 50 של הנח״ל, וגם שם נודע במעלליו. כשהשתחרר חזר לבארי ועבד בנגריה. הוא אהב את העבודה, ואהב גם לבנות לעצמו ולכל מי שביקש מדפים לעציצים, ורהיטים קטנים וגדולים. סמוך לשחרור פרצה מלחמת יום הכיפורים, וזה היה שירות המילואים הראשון של קרול. בטרם הספיק להכנס לעובי הלחימה, חטף רסיס ביד ופונה לבית החולים.

בנופש רווקים של התק"ם, בשנת 1978 הכיר את רבקל׳ה עם בתה ליאור בת השנתיים וחצי. מהרגע הראשון קרול אימץ אותה כבת. הזוג הצעיר החליט לנסות לחיות במקום נייטרלי, ועבר לקיבוץ גלגל שבבקעת הירדן. אחרי שנה חזרו לבארי ושם התחתנו.

בשנת 1982 נולד הראל, בבת עינו של קרול. ילד שובב במיוחד, שחלק איתו את האהבה לכל ענפי הספורט. בבית הילדים זכה לכינוי רול-רול. ולימים כונו כל ילדי כיתת איריס רולרולים.

אחרי העבודה בנגריה, עבר קרול למטבח. הנגרות היתה ונשארה אהבתו הגדולה, אבל עכשיו הצטרפה אהבה חדשה: בישול. קרול יצא לקורס טבחות במכללת רופין. כשבישל, נהג לשאול את החברים ״איך האוכל״? הוא אהב את הפידבקים המחבקים של החברים והמשיך להתנסות במתכונים חדשים גם כשעבר לדפוס. שנים רבות עוד שאלו אותו "מתי אתה חוזר למטבח?״, במיוחד אחרי שהביא לפאב סיר מרק מהביל או זיתים משובחים שהכין. קרול תמיד הביא משהו חם למשפחות שהיו באבל.

בדפוס עבד במספר מחלקות. הוא אהב לנהוג, והיה מבצע משלוחים ושליחויות ברחבי הארץ. זכורה בעיקר עבודתו בנסיעות הצ'קים של ימי חמישי בערב. הוא היה אוסף בשעות לילה מאוחרות חברים וסטודנטים שביקשו טרמפ לסוף השבוע בקיבוץ. הנסיעות הקבועות לתל אביב וירושלים הועילו במיוחד בימים שאוטו היה מצרך נדיר ויקר.

אחרי שקרול ורבקל׳ה נפרדו, קרול נכנס לזוגיות ארוכת שנים עם אורלי. עם השנים נוצרה משפחה גדולה, ילדיו ליאור והראל היו מקור לגאוה גדולה. את ליאור העריץ על מסעותיה בעולם ועל העיסוק כרקדנית שמעצימה שמחות באירועים. הראל היה שותף לאהבת הספורט, והביא נחת כמדריך נוער. השמחה גדלה במיוחד כשנולדו הנכדות ליה ורומי. קרול היה סבא גאה ומשקיען, ולא היה מאושר ממנו למשמע הכינוי ״בבא״.

ב 2017 נפטר בנו הראל ממחלה קשה. קרול אסף את כל כוחותיו וקיבל החלטה להמשיך בחיים בשמחה על אף הכאב, העצב והגעגוע. הוא נאחז בנקודות אושר כמו בתו ונכדותיו, בת זוגו ומשפחתו. והצליח שוב להנות מהופעות, טיולים. בילוי בים וטיפוח הבית, הגינה והחברים. לפני כשנה נפטר ארז חתנו. קרול התגייס לעזרתה של ליאור, עודד אותה לבחור בחיים לטובת אלו שנשארו. כתמיד, היה שם עבורה בנאמנות ללא תנאי.

קרול היה אדם שמח, אוהב חיים ואדם, דמות בולטת בחיי החברה של בארי. בחדר האוכל, עם הפרלמנט הקבוע של ארוחת הבוקר. נודד בין השולחנות ומספר בקולו הרועם דברים שהרגיזו אותו, או הצחיקו אותו. הוא אהב לשיר, וזכה לתשואות חמות בכל פעם שלקח את המיקרופון ליד. צחוקו המתגלגל וטפיחת השכם הכבדה שלו חיברו בין אנשים וילדים. איש שילדים אהבו.