איציק קוזין

איציק נולד לגניה ומשה קוזין כבר בישראל, אחרי קום המדינה. כדרך שארית הפליטה, גם הוריו של איציק גזרו שתיקה על חייהם לפני העלייה לארץ. הפרטים המעטים שישנם השתמרו אצל גיסו של איציק, וזאת תמציתם: האב משה השתתף בקרבות כחייל בצבא הפולני, ובמשך רוב המלחמה לחם בשורות הצבא הרוסי. עם סיום המלחמה חזר לעיירת הולדתו קרמניץ, על גבול אוקראינה פולין, וגילה שאישתו ובנו ניספו יחד עם משפחתו שכללה 8 אחים ואחיות. ניצלה רק האחות שעלתה לארץ ב 1936. גניה שנולדה בפולין עברה את המלחמה עם שלוש אחיותיה במחנה עבודה שאת שמו כבר אין

הם נפגשו במחנה עקורים פוקינג בגרמניה, ושם נולדה הבת הבכורה פנינה. ב 1948 עלתה המשפחה הצעירה לארץ, ושוכנה במעברה ליד חדרה. משה גויס לצבא ושוב נלחם, הפעם בקרבות לטרון.

לאחר כשנה במעברה, הצטרפו גניה, משה ופנינה לקרובי משפחה שגרו בבית שנודע בשם "בית השומר", בלב הפרדסים סמוך לקיבוץ נען. שם נולד איציק. כשגדל, הצטרף למערכת החינוך בקיבוץ נען, ושם נולדה אהבתו לכדורסל. כשהיה בן 8 נפטרה אימו מסרטן, והחיים השתנו. לימים נישא אביו מחדש, ובנה בית בגני הדר הסמוכה לבית השומר. איציק היה מאד קשור לאביו ולאחותו, ולאורך כל השנים טיפח את הקשרים איתם.

הזכרונות הטובים מקיבוץ נען הובילו את איציק בחזרה לקיבוץ. בגיל 16 , הצטרף להכשרת "אלומה" והגיע לבארי באוקטובר 1966. ההכשרה לא הגיעה כקבוצה, אלא כבודדים שהמחנך זאב וכסלר אסף בקינים של הנוער העובד, והמטפלת אהובהל'ה היתה להם מעין דמות אם. רבים באו והלכו, ובסופו של דבר התייצב גרעין של 30-40 חניכים. הקבוצה למדה חצי יום במשך 4 ימים בשבוע. יתר הזמן הוקדש לעבודה. איציק התחיל לעבוד בגד"ש (גידולי שדה) ולשמחתו, בימים ההם לא נדרש רשיון כדי

בני הכשרת אלומה היו עסוקים בעצמם ולא השתלבו בחיי חטיבת בני הקיבוץ. הם גרו בצריפים שליד המרפאה, עבדו בענפים, ופיתחו הווי משל עצמם. מקץ שנה וחצי בערך התגייסו לצבא כגרעין נחל. איציק נבחר לצאת לקורס מ"כים, ועבר לגדוד 50 של הצנחנים.

עם השחרור, חזרו לבארי רק 10 מהכשרת אלומה, ביניהם איציק וחברו הטוב חיים זוהר. כשחיים התחתן, איציק הפך לחלק  משמעותי ממשפחת זוהר. שותף לארוחות, לשמחות, לילדים ולנכדים. כך היה גם עם רבים מילדיהם של חבריו. אצל שירי לינגווד הוא היה בן משפחה שנים רבות, וטל בנה מספר שאיציק היה כמו אבא שני שלו, חבר אמת קרוב. בינואר 2009 נולדה בתו היחידה של איציק, אלה. היא לא גדלה בביתו, אבל איציק מאוד אהב אותה והתגאה בה.

איציק עבד בפלחה עד גיל 40 בערך, ואז החליט שהגיע הזמן לשינוי. הוא עבר לדפוס, התחיל במכונת הבווה והמשיך על מכונות אחרות עד גיל הפנסיה. כשיצא לגמלאות, מצא לעצמו אפיקים חדשים. הוא התנדב בלה-מדווש כנהג של ארז בטיולים, ועבד עם אביבית במשתלה.

איציק היה ידוע באהבתו לספורט, במיוחד כדורסל ואתלטיקה. לא פחות מזה התעניין גם בטבע ובהיסטוריה. הוא היה איש נדיב שמעולם לא הגיע לשום מקום בידיים ריקות. היו לו חברים רבים, ופרלמנט קבוע בארוחות הבוקר בחדר האוכל. הוא היה טיפוס צבעוני, שאהב לקטר על המצב. היה לו זיכרון מופלא לנוסטלגיה מקומית, ואפשר היה לסמוך עליו שתמיד יהיה מעודכן ברכילויות. הוא סיפר בכישרון ובחן אנקדוטות על חברי הקיבוץ בעבר ובהווה. בין חברים הרשה לעצמו לחקות לא מעט 

דמויות מקומיות, וסיפק משפטי מחץ על כל אחת מהן. מדי פעם היו גם קצת ויכוחים על פוליטיקה - ואיציק היה מקניט את אודי פלד על דעותיו הפוליטיות, למרות שבעצם הזדהה איתן. יחד היו מעשנים קצת, שותים קצת, והצחוקים המשותפים היו נגמרים בשיעול עמוק.