חוה בן עמי

חוה נולדה בחלב שבסוריה בשם אוולין יחזקאל. בפסח 1948 כשהייתה בת שלוש עלתהארצה עם אימה סַלי, אחיותיה מזל ודוריס, סבתה ואחי אימה. בעקבות הפרעות שפרצו בחלב אחרי ההכרזה באו"ם ב– 1947 נאלצו רוב יהודי סוריה להימלט ולהגיע לארץ בדרכים עקלקלות ומסכנות חיים. לא ידוע מה היה גורלו של אביה אברהם.

המשפחה הוברחה מסוריה לישראל במסע רגלי כשכל צידתם לדרך הייתה מצות. בארץ השתקעו בחולון בשכונת הבלוקונים, שהייתה מעברת אוהלים. אימה פרנסה את המשפחה מעבודתה בבית החרושת לודז'יה. חוה סיפרה לילדיה שאת השיעורים הייתה מכינה לאורה של מנורת נפט.

כשהייתה חוה בת תשע, אימה התחתנה בשנית ושלחה את בנותיה הגדולות לגדול ולהתחנך בתנאים טובים יותר מאלה שהיו במעברה. חוה נשלחה לקיבוץ בארי ומזל לכפר הנוער ניצנים.

בקיבוץ בארי הצטרפה לקבוצת אשל, שהייתה קבוצת הילדים הראשונים של הקיבוץ. כאשר הגיעה לקיבוץ כילדת חוץ, היא זכתה מיד בהורים מאמצים – אברהם ורבקה שורק שהתייחסו אל חוה כאילו הייתה בתם. ההבדלים בין ילדי הקיבוץ וילדי החוץ היטשטשו מהר מאוד. בבית הילדים היא רכשה חברה טובה - את ניבה. הן ישנו באותו החדר עם עוד שני בנים ולאחר שעת ההשכבה, אחרי שהמטפלות הלכו ולפני ששומרות הלילה הגיעו, הן נהגו לחגוג ולהתכרבל ביחד במיטה. אברהם אביה המאמץ, נהג להביא צלוחית צ'יפס לחוה וניבה בלילות בהם היה שומר תורן. הוא היה מעיר את הבנות והן היו סועדות סעודת שחיתות.

לחוה היה קשה להתרגל לאוכל בחדר האוכל הקיבוצי, היא הייתה רגילה למאכלים שאימה וסבתה הכינו ולכן לא אכלה בשר וחלק גדול מהמאכלים שהוגשו בארוחות בקיבוץ, למרות זאת הייתה ילדה בריאה וחסונה.

חוה הייתה תלמידה טובה ומאוד מוזיקלית. היא למדה לנגן על אקורדיון וקצת על פסנתר ובגיל מבוגר יותר למדה לנגן על חליל צד. היא ניגנה בטקסי יום הזיכרון של הקיבוץ, שרה במקהלה ואהבה מאוד לרקוד.

החל מכיתה ו' חוה עבדה בלול, יחד עם אימה המאמצת רבקה וחברתה ניבה, בשעה שרוב בנות הקבוצה עבדו בבתי ילדים. ככל שגדלה התרחבו שעות העבודה. היא השתתפה בגיוסים לעבודות הקטיף, איסוף הכותנה והעישוב.

בתקופת הלימודים בכיתות הגבוהות הכירה חוה את אפרים, בחור מחברת הנוער, הם התאהבו, וזמן קצר אחרי שחוה התגייסה לצבא, החליטו להתחתן. חוה הייתה הראשונה מהקבוצה שהתחתנה.

לחוה ואפרים נולדו שני ילדים עמית ורעות. היא הייתה מהראשונות בקיבוץ שנולד להן ילדוהיה לה קשה מאוד עם שיטת החינוך הקיבוצית הנוקשה, הלינה המשותפת. בתה רעות מספרת שחוה הייתה מגיעה בלילה ומשאירה לה במיטה פתקי אהבה

בהם הייתה כותבת לה על חוויות היום שעבר, או מאחלת לה לילה טוב. הפתקים הרעיפו את החום והאהבה הבלתי נגמרים שחשה כלפי ילדיה. רעות שמרה את הפתקים ופתחה אותם בימי האבל כדי לחוש שוב את החום והאהבה של אימה.

כאשר רעות הייתה בת ארבע, חוה נפרדה מאפרים ולאחר מספר שנים התחתנה עם מייק בן עמי, בחור אמריקאי שהגיע לקיבוץ עם ילדה. לחוה ומייק נולדה הבת נועם ולאחר מספר שנים הם נפרדו.

במשך השנים, עבדה בקיבוץ בכל מיני עבודות – בלול, בחינוך, במחסן הבגדים. בהגיעה לגיל 45 החליטה להשלים בגרויות ולרכוש מקצוע. היא וחברתה רותי הלכו ללימודים. רותי נעשתה אחות וחוה קוסמטיקאית. היא הייתה קוסמטיקאית מצוינת, המועדפת על ידי חברות הקיבוץ, ושמה יצא אל מחוץ לקיבוץ.

בגיל 56 חלתה בסרטן השד, בזכות תעצומות נפשה היא הצליחה לחזור לעצמה והמשיכה בעבודתה כקוסמטיקאית.

לאחר שהגיעה לגיל פרישה עסקה בפעילויות ספורט למיניהן: פילאטיס, שחייה, יוגה. היא המשיכה לרכוב על אופניים ורק בשנים האחרונות עברה לקלנועית וגם המשיכה לבצע טיפולים קוסמטיים.

חוה ניגנה, ציירה, רקמה ולעת זקנה סרגה בובות חתולים, דובונים ועוד והעניקה אותם לנכדיה. היא אהבה מאוד לעבוד בגינה וטיפחה גינה מלבלבת. היא הקפידה לטפח בית חם ואוהב, שתמיד היה נעים להיכנס אליו. היא אימצה צעירים ומבוגרים שלא הייתה להם משפחה. אנשים צעירים שבאו לשכונתה, שכונת אשלים, היו מתעכבים לשוחח איתה. בשיחות איתה בלט חוש הומור מלא אהבה והיא ידעה לצחוק גם על עצמה. ילדיה יזכרו תמיד את האמרות האופייניות שהייתה אומרת להם, כמו לבתה רעות, כשרצתה לשכנעה לאכול: "עם האוכל בא התיאבון".

חוה הייתה אדם מאוד משפחתי. שמרה על קשר הדוק עם שלושת אחיותיה – מזל, דוריס ורונית, והן נהגו לבלות סופי שבוע ביחד.

לחוה היו גם מעגלים חברתיים שונים: קבוצת חברות בודדות איתן נסעה לטיולים, לסרטים ועוד. היו לה חברים איתם נהגה לאכול ארוחת ערב בשבת. היא ליוותה במסירות חברות לטיפולים, לבדיקות רפואיות ולביקורים של קרובי משפחה.

המסירות לילדיה הייתה ללא גבול. כשעזבו את הקיבוץ היא שמרה על קשר תדיר של ביקורים הדדיים. היא קטפה בשבילם פומליות בפרדס ואספה בוטנים בשדה. תמיד הגיעה אליהם עם חבילות, עם סירים ומתנות ועזרה בגידול הנכדים: מאי, גל, ליה, נועה, חגי, יעל, רומי ועידן.

עם היוודע על מותה של חוה קיבלו ביתה נועם מאות הודעות שדיברו על ליבה הענק וקסמה הרב, על היעדר השיפוטיות שלה, על מאור הפנים שלה ועל יכולתה לקבל כל אדם כפי שהוא.

התכונות שאפיינו את חוה במיוחד היו יצירתיות, נדיבות, אכפתיות, עזרה לזולת, קשר חם עם אנשים, אהבה ומסירות אין קץ למשפחתה. חוה הייתה אישה קטנה עם לב עצום. מטר וחמישים של רכות ונתינה.

יהי זכרה ברוך.