גאולה בכר

גאולה נולדה בשנת 1942 בבית חולים דג'אני ביפו, להורים ילידי הארץ. היא גדלה בגבעתיים וכשהייתה בכיתה ח' עברה משפחתה להרצליה. אמה הייתה עקרת בית ואביה פועל בניין, וגאולה הייתה השלישית מבין שישה ילדים. היו לה יחסים מאוד מיוחדים וקרובים עם אחיה ואחיותיה. בילדותה, ברגעים של פחד וקושי, הייתה נכנסת למיטתה אל אחותה הגדולה אתי ומתנחמת בזרועותיה.

גאולה הייתה ילדה ספורטיבית מאוד, אהבה לשחק כדורגל והייתה המהירה ביותר בבית-הספר בריצה ל60- מטר. למרות שהייתה ילדה חכמה ואהבה ללמוד, למדה רק עד כיתה ח,' ואז סייעה בפרנסת המשפחה ועבדה במפעל לייצור חבלים. בגיל 18 גויסה לנח"ל במסגרת גרעין "בני יצחק." במסגרת השירות הצבאי, הגרעין התגייס לעבודה בקיבוץ שלוחות, שם הכירה את יצחק. 

הקשר בין גאולה ויצחק התאפיין בזוגיות יפה, נאמנות ומסירות. שררה ביניהם אהבת אמת, שסייעה להם לעמוד במשברי החיים. תמיד סיפרה לבני המשפחה שביום ההולדת הראשון שלה מאז שהייתה ביחד עם יצחק, הוא קנה לה מיקסר, וכעבור חצי שנה היא קנתה לו ליום הולדתו קומקום חשמלי. 

יצחק וגאולה נישאו ברבנות בתל אביב בשנת ,1963 והקימו את ביתם תחילה ברחובות, שם נולדו להם יוסי ורבקה, ובדצמבר שנת 1965 עברו, בעקבות צ'יקו אחיו של יצחק, לקיבוץ בארי. בקיבוץ נולדו תמי, נעמי, עובד ומירב. גאולה עבדה תחילה בגן ילדים, אחר כך בנוי ובמדגרה, אבל במשך רוב שנותיה עבדה כמטפלת בקשישים והייתה חדורה תחושת שליחות מקצועית. היא השתלמה בגריאטריה, וראתה בכך עבודת קודש. בניה ובנותיה, הנכדות והנכדים היו מרכז חייה ומקור גאוותה 

ב1992- נפטרה בפתאומית בתה נעמי, בגיל .22 המוות היווה נקודת שבר בחייה של גאולה והיא חיפשה כוחות להמשיך ולחיות.    את הכוחות האלה היא מצאה במשפחה, בנכדה הראשון דגן שנולד שלושה חודשים לפני מותה של נעמי, ובשאר בני המשפחה.

במרוצת השנים נולדו לגאולה 21 נכדות ונכדים ביולוגיים, ועוד 4 שגם הם היו לה נכדים אהובים. ביתה וליבה היו פתוחים תמיד לכל ילדיה ונכדיה, שהרבו לבוא לבקרה. היה לה קשר מיוחד ושונה עם כל ילד ונכד. גאולה שנאה לבשל. את נכדיה הייתה מפנקת במאכלים בהכנה מהירה כמו טוסטים, הסלט של שבת, ועוגות הגבינה המפורסמות שלה, שכאשר הן היו מתחסלות עוד באותו היום, היא הייתה מאושרת.

גאולה אהבה את קיבוץ בארי, זה היה ביתה במלוא מובן המילה. בעקבותיה קבעו גם כל ילדיה את ביתם בבארי.

כל חייה גאולה אהבה בעלי חיים, ואת האהבה הזו היא העבירה גם לילדיה ולנכדיה. היא גידלה עם משפחתה עשרות כלבים, האחרונות הן פאלי ופסיק, להן קראה "הבנות," ונתנה להן יחס של נסיכות. שישים שנים של זוגיות הדוקה וטובה עם יצחק, וחיים שלמים של הורות וסבתאות - נגדעו באחת במתקפה האכזרית על קיבוץ בארי ב7- באוקטובר. ילדיה ונכדיה יזכרו לעד את הנדיבות של גאולה, את הנכונות שלה לעזור תמיד, את העידוד ללמוד ולהצליח, ואת הדאגה המתמדת לשלומם ולרווחתם.

יהי זכרה ברוך.