ברוך מאיר
ברוך
ברנרד מאיר
נולד
9.8.1931 בוינה, נפטר 18.8.2023
ברוך
נולד ליוספה ולודוויג מאייר, והיה השני מבין ארבעת בניהם. בבית היו עוד 3 בנות,
שתיים מנישואיו הקודמים של האב. הם גרו ברובע השני של וינה, בשכונה מעורבת של
יהודים ונוצרים, שם התגוררה גם המשפחה המורחבת. וברוך סיפר שכבר בילדותו נתקל
בגילויי אנטישמיות. המצב הכלכלי לא היה טוב, ולהורים לא היה כסף לשלוח את ברוך
לגן. במקום זאת, בילה במשחקי כדורגל ברחוב, ואם הכדור הגיע לאחד מחלונות השכנים זה
היה נגמר במכות.
עם
סיפוח אוסטריה לגרמניה, המצב החמיר. שלושת האחיות ברחו - האחת ללונדון, השניה
לצ'ילה, ואין יודע מה עלה בגורל השלישית. האב נסע עם אחיו לרוסיה, שם קיווה למצוא
פרנסה, ומאז לא נודע עליהם דבר.
הבן
הבכור יצא לעצמאות, ויוספה אמו של ברוך נותרה לבד, עם שני ילדים ותינוק.
הם
גורשו מהבית, ונדחקו עם שאר היהודים בשכונה העתיקה. שם התגוררו בחנות שהוסבה לדירת
מגורים קטנטונת. האמא עשתה כמיטב יכולתה לפרנס את הילדים, ואף המירה את דתה כדי
להשיג עבודה.
ברוך
היה משגיח על האח והתינוק, והיה מבקע בגרזן עצים שאימו הביאה כדי למכור אותם להסקה.
בקושי
רב הצליחה האם להשיג מעט בגדים ומזון בשוק השחור. ברוך סיפר שהיתה זו התקופה הקשה
בחייו. "סבלנו מפחד, מהשפלה, מרעב ומקור. הייתי קטן ורזה כשלד, אבל שרדתי
בזכות אימי ובזכות המראה הארי". לאמא לא היה די חלב להניק את התינוק, והוא
נפטר מרעב. בשלב מסויים הצליחה האם להכניס את ברוך ואחיו למעון בחסות יהדות
אמריקה. התמזל מזלם ובית הילדים לא נסגר, וכך ניצלו מהשמדה.
עם
תום המלחמה נשארו יוספה והילדים בוינה, ברוך הרגיש שהאנטישמיות לא שכחה, ובגיל 16
החליט לנסוע לאחותו באנגליה. הוא התחיל ללמוד בבית ספר יהודי ובנוסף, עבד במפעל
למחרטות עץ. הוא סיפר שלראשונה בחייו "נשם אויר חופשי" ויכול היה לאכול
כאוות נפשו.
בבית
הספר נחשף לראשונה לציונות, וב-1948, עם קום המדינה, החליט לעלות לארץ.
יחד
עם עולים רבים, הגיע ברוך למחנה שער העלייה בחיפה. הוא לא ידע עברית, ולא היו לא
משפחה או חברים. הוא נשלח לקיבוץ נווה ים, שרוב חבריו באו מגרמניה ואוסטריה. חברי
הקיבוץ היו מבוגרים ממנו בהרבה, והוא לא הצליח להשתלב מבחינה חברתית. הוא עבד
ברפת, וכתום שנתיים, התגייס לצבא ושירת בצנחנים. אז כנראה החליף את שמו מברנרד
לברוך. כשהשתחרר, חזר לתקופה קצרה לקיבוץ, ועזב לתל אביב. הוא עבד במלצרות במלון
השרון, שבו עבדה גם מרים. זוג הצעירים הבודדים החליט להקים בית ומשפחה.
ברוך
למד ליטוש יהלומים ואף התחיל לעבוד בכך, אבל קשיי החיים בעיר הובילו להחלטה לעבור
לקיבוץ.
הם
בחרו קיבוץ שאין בו שורדי שואה, כדי להתרחק מהעבר. וכך, בחורף 1957, לקחו איתם את
יוסי ויעקב, הילדים של מרים מבעלה הראשון, והגיעו לקיבוץ בארי. כאן נולדו שלושת
ילדיהם: צור, מירב ומיכל.
בימים
ההם סדרן העבודה היה קובע היכן יעבוד כל חבר, לפי צרכי המשק. ברוך לא רצה לחזור
לחקלאות, אבל הסכים לעבוד בלול ואחר כך בחזירייה. תקופה קצרה עבד בהנהלת חשבונות.
בהמשך נבחר להיות סדרן עבודה, שוב התנדב לעבוד ברפת והתמחה בתערובות לרפת וללול.
משם יצא לעבודת חוץ במפעל התערובות מתמור.
בשובו,
התחיל לעבוד בדפוס. הוא עבד קצת בסדריה, הפעיל היידלברג חצי גליון, התמחה
בנומרטורים של דיו מגנטית, וידע להפעיל מכונות רבות בפדנטיות יקית אופיינית. תקופה
קצרה היה מנהל ייצור ואז קיבל את תפקיד מרכז הקניות למשך שש שנים. בגיל 50 יצא
ללמוד כלכלה וניהול ברופין, ובתחושת ניצחון גדולה קיבל את התואר. בשובו, החל לעבוד
כאחראי על הביטוח בהנהלת חשבונות.
כשפרש
לפנסיה, עבד במחלקת הימ"מ של הדפוס, יחד עם מרים.
ברוך
היה אבא מסור. יחד עם מרים הקים בית חם ואוהב. השואה היתה נוכחת, היו בבית 3
מקררים מלאים כל טוב, מרים דאגה תמיד, אבל נעשה מאמץ לנהל חיים רגילים בקיבוץ של
אז. ברוך היה משתובב במכות עם יוסי ויעקב ויחד היו הופכים את הבית. מדי פעם היו
נוסעים לחופשה על גלגלים ברחבי הארץ.
ברוך
היה הבלם האגדי בנבחרת הכדורגל המקומית, ולימים היה צופה נלהב וקולני במשחקי הפועל
במגרש הדשא הביתי. הוא השתתף בתחרויות שחמט והיה גם שופט ומועמד לדרגת אמן.
היה
שחקן ברידג' מתמיד בחבורה המקומית, קרא הרבה, ואהב במיוחד ספרי מדע בדיוני
באנגלית.
היה
לו ידע כללי נרחב והוא אהב לחלוק אותו עם הילדים ולהשיב על שאלותיהם.
השבר
הגדול במשפחה חל עם מותו הבלתי צפוי של צור. ההורים, למודי טרגדיות בעברם, התמודדו
כל אחד בדרכו. ברוך הסתגר, מרים דיברה - בעיקר בימי הזכרון. בשאר הימים השתדלו
לנהל חיים רגילים ככל יכולתם.
קירות
הבית מכוסים תמונות, ביניהן תמונות של צור ותמונות שצור צייר, והכאב עדיין חי.
עם
פטירתה של מרים, לפני 8 שנים, ברוך כבר נזקק לעזרת מטפלת. הילדים המשיכו לדאוג לו,
כמו שלמדו מאימם. הם ראו בכך זכות גדולה, דרך להביא לביטוי את האהבה והמסירות שבה
גדלו.
ברוך
נפטר בבית, סמוך ליום הולדתו. בביתו עדיין נמצאים בלוני יום ההולדת, המעידים שהיה
בן 92 במותו.
הניח
4 ילדים, 7 נכדים ו-12 נינים.
יהי
זכרו ברוך.
