גל מילס
גל
נולד ב-8.9.73 בבית החולים סורוקה בבאר
שבע. בן לאבלום וג'ין ואח צעיר לשני. שני זוכרת אותו כילד קטן, מתוק, בלונדיני
ויפה תואר. זוכרת איך שמרה עליו בגן כלנית בתקופה שהיו יחד בגן. מהגן עלה גל לכיתת
זית ועבר איתם לכיתה א'. לאחר שנה, הוחלט לערוך שינוי בכיתות וגל עבר לכיתת צאלון.
לאורך כל השנים גל שמר על קשר טוב עם חברים משתי הכיתות. כשהיה בן תשע נולד ניב
אחיו הקטן, וחודשים ספורים לאחר מכן ההורים נפרדו. גל ושני חלקו ביניהם את הקשר עם
ההורים, ואת הדאגה לניב.
בתקופת
הילדות היו הרבה ארוחות משפחתיות. בשבתות אהב את הנסיעות לעזה עם המשפחה המצרית של
אבא, להתרחץ בים ולאכול פול ותורמוס. החיים נעו בין התרבות האמריקאית לתרבות
המצרית. הטרייפל האמריקאי, והמלוחיה המצרית היו בין המאכלים האהובים עליו. גל מאוד
אהב את הבישול, העוגות והבראוניז של אימו ג'ין. הקשר עם אמו היה קרוב ואהבה גדולה
שררה בניהם. היא חיזקה אותו, האמינה ותמכה בו.
בילדותו ובנעוריו אהב לשחק טניס והשתתף בחוג כדורסל. חבריו
זוכרים את הסנדויצ'ים שהכין לעצמו לאחרי החוג עם שוקולד ומלפפונים, ששמר לו עד סוף
החוג, גם כשכל חבריו כבר אכלו את שלהם. היה נער בעל יוזמה, מארגן נסיעות, טיולים
ובילויים, ומאחד סביבו את כל חבריו. אהב כלבים וגידל אותם רוב חייו. במשך שנים
גידל את הכלב בונו, לו קרא "הנסיך שלי". כשבונו מת נטע לזכרו עץ, אותו
מטפח אחיינו מתן עד היום. תמיד אהב לקבץ סביבו חברים. ביתו תמיד היה מוקד מפגש
לחברים מהקיבוץ ומחוצה לו. החברים זוכרים את האמירה הקבועה: "הולכים
למילס". תמיד היה מסודר ומאורגן, שמר על חפציו. חבריו קינאו בו על אוסף
התקליטים והפחיות שהיו לו. לקראת חג המחזור טרח רבות להצלחת האירוע.
בצבא
שירת בהנדסה קרבית. לאחר השירות הצבאי יצא לטיול ארוך בארה"ב, שכלל גם ביקור
קרובי משפחה. שם, בין, השאר גם עבד תקופה בבנייה עם מייקל ומרק אחיה של אמו, בעסק
המשפחתי בקונטיקט. הקשר עם המשפחה באמריקה היה לו מאד משמעותי והוא הקפיד לשמור
עליו כל השנים.
לגל
היו ידיים טובות והיה עושה עבודות נגרות מורכבות. גם כשתקע מסמר בקיר לתמונה, עשה
זאת בצורה האופיינית לו, בקפדנות ובשאיפה לשלמות. תמיד השקיע בסביבת מגוריו, החל
מחדרו בנעורים, ועד הבית שבנה בשכונת הכרם, נראות ועיצוב הבית היו חשובים לו.
בתחילת
שנות התשעים נולדו לו שתי אחיות, סיגל וסתיו, שהצטרפו לשני ואביב. גל מאוד אהב את
אחיותיו הצעירות. היה מתעניין בשלומן, מעודד אותן על כל הצלחה ודואג להן. היה לו
קשר אוהב עם אביב, קשר פתוח עם סתיו והרבה שיחות, וקשר קרוב וחם עם סיגל.
בסוף
ספטמבר 1996, גל פגש במסגרת הטיול בארצות הברית את אימו ג'ין ואת אחיו ניב. הם
טיילו ובילו יחד עם כל המשפחה באמריקה. זו הייתה התקופה האחרונה שבילו שלושתם יחד
והיה נהדר, וגל נצר את הזיכרונות מימים אלו.
באוקטובר
1996, חודש לאחר הטיול המשותף, ג'ין נכנסה לניתוח מפרצת המוח ממנו יצאה עם נזק
מוחי גדול. זו לא הייתה אותה האמא שהייתה עד אז. האירוע הזה השפיע על גל
עמוקות.
בדצמבר
1996 אחיו הצעיר ניב נהרג בנפילה מגג ביתו באשדוד. גל תמיד שמר בליבו מקום לזיכרון
של ניב. גל ושני נותרו אל מול הכאב, עם אבלום ההמום, ג'ין הדוויה ושתי האחיות שהיו
אז רק ילדות צעירות. האובדן הגדול כיבה משהו בגל. במשך 26 השנים שעברו מאז, מטפלים
גל ושני באימם במסירות. גל לקח על עצמו כל מה שיכל במסגרת הטיפול באמא, נהג בה
בעדינות, רוך וכבוד. במשך שנים היה מבקר אותה בכל מוצאי שבת בקיבוץ גת.
לגל ואביו
אבלום היה קשר קרוב. הם היו קשורים בנימי נפשם, בילו יחד שעות ארוכות, בנו יחד,
טיפלו בבונו הכלב, טיילו והיו דואגים מאוד זה לזה.
גל היה
מעורב בחיי הקיבוץ, והיה לו חשוב להיות חבר משמעותי. התנדב לקחת חלק בוועדות והיה
חבר בוועדת קליטה, ריכז תקופה את המרכולית ואת תחום הסלולאר, והיה תמיד ער
להתרחשויות בקיבוץ. במשך תקופה ארוכה נלחם למען בניית פרגולות בשכונת הצעירים, עד
שהושגה המטרה. נלחם על זכויות היחידים בתקנון שיכון, הלך עם האמת שלו, והצליח
להביא לשינוי. היה חד וחריף והתאפיין בהומור ציני. הייתה לו דעה על כל דבר ועל כל
אחד, והוא לא התבייש לומר אותה. אהב להתלונן, לרוב מתוך תקווה ורצון לשיפור. אמר
תמיד את כל האמת בפנים, בביקורתיות, אך עם חיוך.
גל היה
דוד אוהב ומסור לאחייניו: מתן, דנה, משה, טוהר, ספיר ואלינור. היה לו קשר קרוב
איתם. אהב לארח ולהתארח, לבשל ולאכול יחד. היה נהנה מאוד מהטיולים המשותפים
בטרקטורון עם מתן.
גל עבר
לא מעט אירועי חיים קשים וקשיים בריאותיים, ותמיד נלחם על החיים והטוב שבהם. לפני
כחצי שנה, כשהתגלה הסרטן בגופו, הזמין את חבריו הקרובים לארוחה על האש אצלו ושיתף
אותם. ביקש לשמור בסוד את מצבו, כי לא רצה
שידברו עליו. לאורך כל תקופת המחלה, נלחם כדי להבריא, ניסה למצוא פתרונות ושמר על
אופטימיות. הוא יצר קבוצת וואטצאפ בה מסר עדכונים ובקשות לחבריו הקרובים, שעטפו
ותמכו בו לאורך כל הדרך.
לאורך כל
התקופה האחרונה, נאבק גל קשות בכאב ובחולי והתמודד עם הכאב בגבורה. היה מוקף
בחבריו ובמשפחתו. עד רגעיו האחרונים זיהה והכיר, היה ער לסביבתו, ונתן לסובבים
אותו תחושה שהוא מוקיר אותם ומודה להם. בשעות הקשות בהם התקשה אפילו לדבר, הצליח
להעביר את אהבתו ותודתו לאהוביו ואוהביו.
גל סיים
את חייו בטרם עת, צעיר מידי. היו לו עוד הרבה תוכניות וחלומות שלא הספיק.
נוח על
משכבך בשלום גל, הכאב והקושי עברו עכשיו.
יהי זכרך ברוך
