חסר רכיב

אסתר כץ

אסתר כץ
-
12/04/1928 - 23/03/2022

אמא

אמא שלי נולדה בפולין ועלתה עם משפחתה לארגנטינה כשהייתה בת 3. כשבגרה הכירה את שמואל, אבי, והם הקימו יחד בית ובו אני ואחותי הגדולה חואניטה. כסף לא היה בבית הזה, אבל מעולם לא חסר לנו דבר. אמא תמיד דאגה שנהיה נקיים, שבעים ומאושרים. ובאמת – זה היה בית שמח.

אמא גם הייתה רעיה למופת לאבי. תוך כדי שעבדה היה לה חשוב לשמור על המשפחה מלוכדת, ועם ערכים ומסורת שהיו כל כך חשובים לאבי. כשהוא חלה היא סעדה אותו במסירות אין קץ, סבלה בסבלו והייתה איתו עד רגעיו האחרונים.

לאחר שנפטר התמסרה להנאות הקטנות של החיים – לשבת בשמש. ליהנות מעוגה טובה. נכדה מחייכת. לפגוש חברה במועדון ולפטפט בספרדית. להתכתב בוואטסאפ עם המשפחה מארגנטינה. והכי אהבה- לקרוא. שעות על שעות קראה וקראה, ובכל כמה שבועות חידשנו את מלאי הספרים שלה.

היא אהבה את העצמאות שלה, את העובדה שהיא אדון לעצמה.

לאחר שנפלה ושברה את הירך החלה לאבד את העצמאות הזו, ואיתה החלה לאבד גם את חדוות החיים. לאט לאט התכנסה פנימה בדרך שלא אופיינית לה.

בחודשים האחרונים אמרה בגילוי לב שהספיק לה. שהיא חיה חיים שלמים- טובים ומלאי סיפוק, והיא מוכנה להיפרד ולסיים אותם. היא הכי חששה מרגעים של סבל שעלולים להגיע. והנה- בדיוק כמו שרצית אמא- סיימת את חייך בשנתך. בשקט ובשלווה, בסיפוק ובהשלמה.

תודה על חיים שלמים של דאגה לי ולאחותי, לנכדייך ולנינייך.

אני מאחל לכולנו שנדע כמוך, להתענג על רגעים קטנים שמרכיבים את חיינו- ישיבה בשמש, עוגה טובה, חיוך של ילד.

להתראות אמא.

מסמכים מצורפים

הספדים לאסתר כץ
חסר רכיב