קלמר יצחק 1899 -2.9.1994

 

קורות חיים:  


יצחק נולד בפולין, בעיר ז'יכלין, גדל במשפחה דתית והיו לו 12 אחים ואחיות. בהיותו בן 18 גוייס לצבא הפולני.
את רחל, אותה נשא לאישה ב-1924, הכיר במסיבת רעים. למחרת החתונה עלה בגפו לא"י, מתוך ציונות. עלייתו ארצה, השפיעה עליו באופן עמוק. ביטוי לכך ניתן ביומן שכתב בימיו הראשונים בארץ: "לאחר מפגש מרגש עם שני חברים מפולין – הלכנו לים. שם נגלה לי מראה יפה מאד על החוף. הר של חול ועליו יושבת קבוצת צעירים יהודים. מימי לא ראיתי כדבר הזה. התרגשתי מאד, אבל נאלצתי לנתק את עצמי מהמראה, כי היה עלינו לחזור לעיר. וברחוב העיר שמחה וששון: שירה יהודית, מנגנים ברחוב. עליז שמח וחופשי. היו אלה רגעי החופש הראשונים שלי בכל ימי חיי, שעות ראשונות בסביבה יהודית בא"י."
עם עלייתו החל לעבוד בבניין. תחילה בירושלים בבניית האוניברסיטה העברית. אח"כ עבר לחיפה, שם הצטרפה אליו אשתו רחל. דירתם הראשונה הייתה בשכונה מעורבת של יהודים וערבים. עיקר דאגתו של יצחק הייתה הפרנסה, הוא המשיך לעבוד כפועל בניין ובכסף שחסך בנה בית בהדר הכרמל, שם נולדו ילדיו – ראובן, יהושע (קושה) ועדיה. בין שאר עיסוקיו הספיק לשרת ב"הגנה". מאוחר יותר, משהתבסס, היה לקבלן בניין, אך אורח חיי המשפחה נשאר צנוע וחסכני.
קשריו של יצחק עם בארי החלו מיד עם יום העלייה. תמיד נהג לערוך ביקורים בקיבוץ, וחי את התפתחותו. השתתף בעבודות השונות כמו קטיף בפרדס, או עזרה בדפוס. באחד מסיוריו בסביבה תפס מסתנן.
ב-1975 נפטרה אשתו רחל, מאז התהדקו הקשרים עם בארי, ביקוריו תכפו, עד שב-1980 השתקע בבארי. עבד בדפוס, אח"כ במועדון הקשישים. יחסו לעבודה ולבריאת התבטא באמירה: "אתה מרגיש רע – לך לעבוד, אם תשכב – תחלה..."
יצחק התעניין בנעשה סביבו – בארץ, בקיבוץ ובעיקר בבני המשפחה: הבנים, הנכדים, הנינים. הפליא איך ידע לשאול איש ואיש בדיוק בנושא המרכזי: את החייל: איך בצבא? ולעיתים נהג לספר מעט מקורותיו שלו בצבא הפולני. את התלמיד: מה למדת לאחרונה? לחוזרים מטיול בארץ או בחו"ל: היכן הייתם? ומה מעניין בטיול? והבנות במשפחה – זכו תמיד לתשומת לב לבגד או תספורת חדשים.
צניעות הייתה מתכונותיו הבולטות. הסתפק במעט שבמעט. לעצמו לא ראה צורך בדבר. לא בגד חדש, לא אביזר נוחות כזה או אחר. ותמיד היה קשה להביא לו מתנה, שכן נדחתה במילות ביטול הצורך.
החסכון היה לו קו מנחה – תמיד. ויתר על רבים ממנעמי החיים היומיומיים. מנגד – בלטה נדיבותו: בעיקר בנושא שעסק בו והבין אותו – נושא הדיור. שמח לעזור לבני משפחה, לקרובים, ולידידיו מבני העיירה ז'יכלין.
את רחל אהב אהבה גדולה, ומשנפטרה, נמשכו ימי אבלו חודשים ארוכים כבתוך ימי השבעה. כה עז היה אבלו, עד כי חששנו לו.
כשמצבו הבריאותי לא אפשר עוד לטפל בו בבארי, הועבר יצחק לבית אבות, שם נפטר לאחר חודשים אחדים.
נזכור את יצחק כאדם נעים הליכות ורגוע, כאבא וסבא אוהב, ואהוד על כל מכריו ובני משפחתו.

 

יהי זכרו ברוך


גלריית תמונות