גורל יואב 19.4.1925 -29.7.2004

קורות חיים:  

 

יואב גורל נולד ב-19.4.1925 בבגדד שבעירק, בכור מבין שלושה אחים. אביו היה אדם מסור לדת, ולפרנסתו עבד כמנהל בבנק זילכה היהודי. יואב הלך לבית-ספר יהודי, אבל לא נמשך לדת.
בשנת 1942, כשגמר את בית-ספר התיכון מונה כמורה לאנגלית בבית הספר היהודי "שחמון". כמו הרבה יהודים צעירים, נמשך יואב לקומוניזם, ואולי היה נשאר שם, אלמלא התוודע לציונות, שהפכה מהר מאוד לציר המרכזי של חייו אז. יואב הפך להיות פעיל בתנועה הציונית, שהוצאה מחוץ לחוק. הוא מונה כרכז התרבות של התנועה בבגדד. ללא ידיעת הוריו הסתיר בחדרו את ספרית התנועה. באותה תקופה, הוא לימד את עצמו עברית בעזרת מילון (כשהגיע לישראל, לא האמינו לו שהוא חדש בארץ).
בזכות היותו מורה, אישרה לו הממשלה לנסוע לסוריה, וכך, בשנת 1945, מחופש לאפנדי ערבי בעל משפחה גדולה, יצא לכיוון ישראל. את גבול הלבנון חצה רגלית. בתחילה שהה יואב בקיבוץ אלונים ונען ולבסוף הצטרף עם הגרעין הבבלי לקיבוץ בארי. בשנת 1950, יואב נקרא לשליחות, לעזור באירגון העלייה ההמונית מעירק. הוא יצא לשליחות לאחר שדאג שהוריו יוצאו מעירק, כדי שחייהם לא יהיו בסכנה. בתחילה שהה בפרס וניהל במשך כמה חודשים את המחנה הזמני שהוקם בבית הקברות בטהרן, בו השתכנו יהודי עירק שחיכו לעלייתם. אחר כך עבר לעירק, כשהוא מסתתר בבטן אוניה.
יואב נאלץ להסתתר ולהחליף זהויות שונות במשך שליחותו. הוא אהב לספר איך דודתו ראתה אותו חולף לידה בשוק וחזרה נרגשת לספר לכולם שהיא בטוחה שראתה אותו. שאלו אותה למה לא ניגשת אליו והיא אמרה כלא מאמינה "השתגעתם, ייתכן שהפחדן הזה יחזור מישראל?" בשנת 1951 כשהמצב בעירק נהיה מסוכן, יואב חזר לארץ. התקופה הסוערת של הפעילות בתנועה והשליחות היו שני הדברים המרכזיים בצעירותו. סיפורי ההרפתקאות שלו מתקופה זו היו הסיפורים האהובים ביותר על שני ילדיו, חגית ואיתי.
כשיואב חזר לקיבוץ, הוא התמנה כמורה של חברת הנוער "איתנים". הוא מילא תפקיד זה במשך 4 שנים שהיו מאוד משמעותיות לגביו. ובמשך שנים ארוכות היה אומר שתמיד ראה את עצמו קודם כל כמורה. בשנת 1956 פגש את עליזה וכאשר התחתנו, היא עברה לגור איתו בקיבוץ.
יואב עבד כשנתיים וחצי בדיר הצאן, ולאחר שנסגר, עבר לנגריה. באותה תקופה תיכננו לשתול פרדס בבארי. יואב סיפר שמדריך החקלאות אמר שצריך מישהו שמבין בעצים, אז לקחו אותו....שהרי עבד עם עצים. כך התחיל פרק שהפך לחלק בלתי נפרד ממנו. יואב הקדיש את כל כולו לפרדס ויצר פרדס לדוגמא. בשנים הראשונות התחלף כל שנתיים בניהול עם דן אבנד ז"ל. בשנים מאוחרות יותר, יואב העביר את הניהול לצעירים, אבל תמיד הוא היה האדם שאיתו מתייעצים. הוא הכיר כל חלקה בפרדס והתמחה בהרכבת זנים שונים. מכיוון שעבד בהשקיה, תמיד היה יוצא בשעות שונות ומשונות לסגור ולפתוח קוים. יואב המשיך לעבוד בפרדס כמעט עד סוף ימיו, גם כשחלה בסרטן.
במשך השנים יואב עסק בעיסוקים שונים. ב-1969 הוא גוייס לעזרת נח"ל-ים ואחר-כך יצא ללימודי ריכוז משק במדרשת רופין. בשנת 1977 הוא התגייס לארגון עבודה קהילתית באופקים.
שנתיים מאוחר יותר, כשנסע להחזיר את עליזה מקיבוץ יי"טב (אליו התגייסה לשנה), נפצע בתאונת דרכים קשה, אך חזר לתפקוד מלא לאחר כמה חודשים.
זמן לא רב אחר-כך, איתי, בנו, נפגע בגבו והפך לנכה. ליואב מאז הייתה דאגת קבע. דאגה שלא הרפתה ממנו. דאגה אישית שהתמזגה בדאגות לעתיד המדינה והקיבוץ.
ביולי 2000 התגלה אצל יואב סרטן הערמונית. בשנים אלו כבר הרגיש נתק מהלכי הרוח בקיבוץ. הוא כתב ביומנו "הציעו לי לרכז את ועדת התרבות ולפני שנתיים להיות מזכיר. סירבתי."
חולשתו מהמחלה והתרופות גרמה לו להפחית את מספר שעות העבודה. כעבור שנה מהתגלות המחלה החל לקבל עירויי דם. בינואר 2002 הוא כתב ביומן, לאחר שנפל מאופניו בשל סחרחורת: " אין יותר אופניים". הוא נחלש יותר ויותר. מחלתו אובחנה כסרטן דם. הדבר האחרון שכתב ביומן, לפני כחודש וחצי, היה: "אני חולה יותר."
יואב נשאר צלול עד שעתו האחרונה. שבועיים לפני מותו עוד אפשר היה להתווכח איתו על פוליטיקה. המצב הכלכלי והחברתי הארץ היו בנפשו. הוא נשא עליו את דאגות העם והם היו בראשו מעייניו.
חשיבתו החברתית והפוליטית הייתה חשיבה מקורית ובניגוד לדעת הרוב. הוא הירבה לכתוב על כך ביומון בארי. הוא דבק בדעותיו השמאלניות והזדהה עם מצוקות המדוכאים המושפלים. בקיבוץ היה מתייצב לצידו של כל מי שחשב שהקיבוץ פגע בו או נהג בו בחוסר צדק ורגישות. הוא היה איש ישר בכל רמ"ח אבריו. נזירי בכל עצמותיו. הוא לא הבין לשם מה צריך משהו שמעבר להכרחי. למרות זאת, כשהיו מצליחים לשכנע אותו לעשות משהו שונה, כמו לצאת לטיול, לא היה גבול להנאתו, והיה חוזר מלא התלהבות.
באביב האחרון נחלש יותר ויותר. למרות זאת המשיך לעלות לחדר האוכל כל יום בקלנועית. הוא ניסה להחזיק מעמד עד שיבואו שני נכדיו לביקור השנתי בישראל, אבל המחלה גברה עליו והוא נפטר כמה ימים לפני הביקור המיוחל.


יהי זכרו ברוך


גלריית תמונות