רדזינסקי יעקב 17.11.1918 - 10.12.1986  

קורות חיים:  


יעקב נולד בי"ג בכסלו תרע"ט 17.11.1918 במינסק-מזובייצק בפולין. בן למשפחה חרדית.
כשפרצה מלחמת העולם השנייה ברח לרוסיה והצטרף לשורות הצבא האדום. בשלהי המלחמה נפצע וכשהחלים כעבור שנה, חזר לחפש את משפחתו. בפולין מצא הרס וחורבן וגילה כי נשאר ניצול יחיד ממשפחתו. הרצון לחיים היה חזק ויעקב הקים מחדש מאפייה והמשיך בכך את המסורת המשפחתית.
בתקופה זו הכיר את ציפורה, שחזרה גם היא מרוסיה לחפש את בני משפחתה. היא החלה לעבוד במאפייתו. מכאן ואילך לא נפרדו השניים. הם נישאו בשנת 1946 והחליטו לעזוב את פולין. בדרכם לישראל לאחר סיבוב בכמה מארצות אירופה בדרכים לא דרכים, נתקעו באיטליה במחנה של ניצולי שואה של הג'ויינט, שם נולדה יהודית בתם הבכורה. בשנת 1948 עלו ארצה, ויהודית אז בת 11 חודש.
עם בריחת ערביי יפו, התיישבה המשפחה באחד הבתים הנטושים, כאן חיו כל השנים וכאן נולד נתן, אחיה של יהודית.
יעקב המשיך את עבודת האפייה, העבודה דרשה כוח פיזי רב וכאדם חזק ונאמן לעבודתו החזיק בעבודת המאפייה שנים רבות. כשהכבידה העבודה, מצא עבודה בבנק הפועלים בו עבד כ-24 שנים.
ב-1983 יצא יעקב לגימלאות. אותו זמן החלה מחלת לב להטריד אותו יותר ויותר. מצב בריאותם של שני בני הזוג הלך והתדרדר, קשה היה להם מאוד ובסוף שנת 1984 הגיעו לבארי. החיים פה היו להם כמתנה, איכות החיים קסמה להם והיה בזה, כמו כן, גם ענין של הגשמת מטרה רחוקה מן העבר. כשיהודית והנכדים עברו לבארי היה זה כבר שלב בהגשמת הרעיון, עד סגירת המעגל פה בבארי.
יעקב היה מעורה בחיינו, רצה לדעת כל מה שקורה, עקב אחרי שידורי האסיפה בוידיאו והשתדל להסתגל לאורח החיים פה.
סבל מאוד ממחלת הלב, אך כה אהב את החיים שלא יכולנו לראות מה קשתה עליו מחלתו, אמיץ וחזק היה.
אל נכדיו היה קשור ביותר, שררו ביניהם יחסים מיוחדים.
כבר מילדותו בלט אצלו הכשרון לציור, אך אביו החרדי לא נתן לו להתפתח בכיוון זה. בכל זאת צייר כל השנים ויהודית זוכרת שציוריו והמודעות שכתב קישטו את בית-הספר בו למדה.
יעקב נהג לשבת כשצחי על ברכיו ויחד היו מציירים, בכך התמלא מעט הצורך הפנימי שלו לציור.
ראיותו הנחלשת לא אפשרה לו עצמו ללמוד ציור בבגרותו.
מהמוות לא פחד, מאז שנשאר ניצול יחיד מכל בני משפחתו, הרגיש יעקב שהוא מרוויח את כל השנים הבאות.
עבודתו במשך השנתיים בדפוס היתה חלק מהתערותו במשק, השתלב היטב בצוות הכריכיה, ולא ויתר. החברים בבארי כלל לא ידעו שהיה אדם חולה.
אהב את החיים והודה על כל רגע, אך גם ידע לקבל את הסוף.
נפטר: ח' בכסלו, תשמ"ז, 10.12.1986.

 

יהי זכרו ברוך


גלריית תמונות