חצרוני יאיר 26.10.1926 - 13.4.1999  

קורות חיים:  

 
יאיר נולד בירושלים ב-26.10.1926, לאמו חיה, שהייתה ילידת הארץ ולאביו דב, ילד אוקראינה. הבית היה בית מסורתי. להורים הייתה חנות מכולת קטנה, המצב הכלכלי של המשפחה לא היה תמיד איתן. אח ואחות נולדו ליאיר – עודד ויולי. לימים האחות ובעלה מצאו את מותם בצורה טרגית בתאונת דרכים, האסון העיב על חיי המשפחה כולה.
יאיר גילה אחריות רבה כלפי משפחתו כבר בגיל צעיר. בתור הבן הבכור נרתם לא פעם לעזרת ההורים. בהיותו בן 12, היה המצב הכלכלי כה קשה, שהאב נאלץ לחזור למקצועו הקודם כנגר, ויאיר היה משכים קום טרם לכתו לבית-הספר, כדי לעזור לאמו בחנות. באותה שנה עברה המשפחה להתגורר עם סבתא והיא זו שטיפלה בילדים.
יאיר למד בביה"ס תחכמוני. היה חבר בתנועת הצופים. כמו-כן היה חבר ב"הגנה" ושימש כקשר. ב-1942 יצא לקורס מטעם ההגנה ושם נפצע ברגלו. מפציעה זו לא החלים לחלוטין לעולם, תוצאותיה הקשות ליוו אותו כל חייו.
ב-1945 יצא יאיר להכשרה בדגניה ב' ולאחר מכן הצטרף לקבוצת הצופים ב' בבנימינה. משם עברו לגדרה ויאיר היה בין העולים לנחביר. בזמן מלחמת השחרור היה טרקטוריסט על בולדוזר שחפר מקלטים באזור נחביר. גם במבצע חורב נטל חלק כטרקטוריסט, תפקידו היה לסלול דרכים, לגרור מכוניות ולחפור שוחות לתותחים. יאיר השתתף גם בכיבוש רפיח וגרר טנקים שיצאו מכלל פעולה.
לאחר המלחמה חזר לנחביר. בקיץ 1949 התחתן יאיר עם מרגלית ונולדו בזה אחר זה הילדים: אילה, ניצה, אביה ואפרת.
בבארי עבד יאיר כחשמלאי. נשלח מטעם בארי לנהל את המנפטה האזורית ושימש גם בתפקיד ניהולי ביח"מ. כשמצב בריאותו הורע ולא היה ביכולתו לעבוד בחקלאות, עבר לעבוד בדפוס: עבד במכונת החיתוך, בסדר-היד, בלינוטייפ, עד שהגיעה לסוף תפקודה והוצאה משימוש. בשנים האחרונות כשמצב בריאותו התדרדר יותר ויותר, עבד בימ"מ, כמעט עד ימיו האחרונים.
יאיר שימש במשך השנים בתפקידים שונים בקבוץ: היה סדרן עבודה, מרכז ועדת חברה ומרכז ועדת תרבות. הוא היה גם אחראי על קופת-בית במשך שנים רבות והתמיד יותר מכולם בתפקיד זה. היה פעיל באסיפות, ומעורב בהתלהבות רבה בחיי התרבות והחברה של הקיבוץ.
יאיר היה איש משפחה חם, מסור ואוהב. כל ילדיו נשארו בקבוץ עד עצם היום הזה. המשפחה מלוכדת ותומכת והילדים הקיפו את יאיר ומרגלית בהרבה חום ואהבה וסעדו אותם כל השנים הקשות של מחלתו של יאיר.
בימי חוליו, כשיאיר נעשה מוגבל יותר ויותר , התמקד כל עולמו בנכדיו, שאותם כה אהב. הוא הקפיד להיות נוכח במפגש המשפחתי של ארוחת השבת, גם שמצבו הבריאותי היה בכי רע.
בשנתיים האחרונות היה יאיר דייר ב"נאות בארי" וזכה שם לטיפול מסור ואוהב מכל הצוות. הוא נע בכיסא גלגלים חשמלי. העצמאות הייתה חשובה לו ביותר. בעזרת הכיסא הגיע לכל מקום, לעבודה בימ"מ, שעליה לא ויתר וכן הירבה לסייר בבתי-הילדים של נכדיו הקטנים. הוא נהג לצפצף בצפצפה של כיסא הגלגלים וכל הילדים רצו אליו והשמחה הייתה רבה. הרבה אור הכניסו הילדים לחייו של יאיר, בשנים האחרונות, כשהיה חולה ומוגבל. בימי חוליו האחרונים היה מוקף בבני משפחתו האוהבים.
ביום שני האחרון נפרד מנכדיו וביום שלישי ה-13.4.99, יום השואה, נפטר יאיר.

 

יהי זכרו ברוך

גלריית תמונות