גולדשטיין יפה 24.9.1932 - 17.5.1998  

 

 

יפה גולדשטיין

הם הגיעו לבארי ארבעה: זוג הורים, בן ובת – אנשים נחמדים שבאו מארץ רחוקה ושונה מישראל. מנטליות אחרת, משפחה מלוכדת שהיחד חשוב לה. בקושי ידעו עברית.

יפה הגיעה אלינו הישר לענף הבישול. היא לא ידעה לאן נפלה. צורת הדיבור והשפה במטבח היו זרות לה. להוציא את יוחנן קראוניק ז"ל, שהיה היחיד שהבין את שפתה, לא היה לה עם מי לשוחח. היה לה קשה – כל מה שביקשו ממנה חשבה שמסדרים אותה. בתנאי העבודה הקשים התאקלמותה הייתה איטית, אך בסופו של דבר התגברה והצליחה להשתלב. התחברתי איתה, היו לנו תחומי עניין משותפים רבים כמו תפירה, סריגה והתעמלות. למדנו אחת מהשנייה צורות שונות של עבודות יד והחלפנו טיפים. יפה הייתה נכנסת לחדרנו גם ללא דפיקה בדלת, אומרת שלום ומתיישבת לדבר איתי. תמיד סיפרה ודיברה על אריה , כמעט ולא על עצמה. הייתה מספרת לי גם על ילדיה : את חנהל'ה כינתה ה"שמנמונת שלי", כשגבי חלה בקדחת המערות ישבנו שתינו בביה"ח ופיטפטנו, שבועיים ימים היינו צמודות והיא לא הפסיקה לדבר על אריה. כשחנהל"ה נישאה לשמעון, לא הייתה מאושרת ממנה. החתונה נערכה בבארי ברוב עם, מוזיקה ופרחים כפי שרצה הזוג הצעיר. כשנולדו הנכדים ניתנה ליפה ההזדמנות לבשל להם מאכלי הבית שזכרה מארגנטינה, ממטבחה עלו תמיד ריחות מיוחדים וכל השכונה ידעה אז שיש חגיגות אצל יפה. הטיפול של יפה בבני ביתה היה יוצא דופן וראוי לציון: סריגה, בישול, אפייה ועוד.

כשחלתה בסרטן אמרה לי פעם כי הרופאים אמרו לה שהיא בריאה, אך כעבור חצי שנה בלבד היא נפטרה.

                                                                                          רוחלה גלברד

יה זכרה ברוך

 

גלריית תמונות