אלון שושנה 12.3.1928 - 27.7.2003  

קורות חיים:  

 

שושנה נולדה ב-12.3.1928 בבואנוס-איירס בירת ארגנטינה, להוריה סוניה ודוד סולץ. היתה בת בכורה ונכדה בכורה. כעבור 5 שנים נולד אחיה הקטור, אליו היתה קשורה מאוד.
שושנה זכתה לילדוּת מאושרת בבית ציוני ותרבותי, אהבה ללכת עם אביה, שאותו העריצה, להצגות תאטרון וערבי ספרות. בעצמה הצטיינה בדיקלום שירים ופואמות, לימדה ילדים לדקלם ויצאה עם אביה למסעות תרבות, בהם הופיעו שניהם בפני קהילות יהודיות בקטעים שונים. הצטיינה גם בחיקויים מצחיקים, מהם נהנו בעיקר בני המשפחה.
בהתבגרותה נאלצה לוותר על לימודים תיכוניים, בגלל קשיים כלכלים, ובמקום זה למדה להדפיס במכונת כתיבה.
כאישה צעירה היתה פעילה בקהילה היהודית.
שושנה וויקטור אכנבליט נישאו ב-1945 בבואנוס- איירס, ושם גם נולדו שלושת הילדים הגדולים, נורית, צבי ודניאל.
שושנה הקדישה את מרבית זמנה לגידול הילדים וטיפוח הבית וזאת במקביל לעבודתה בדפוס המשפחתי. למען המשפחה גם ויתרה על פיתוח כשרונותיה הטבעיים בקריאה אמנותית וחיקוי, שלא באו לביטוי נרחב יותר.
הבית בארגנטינה היה בית ציוני. בעידוד הילדים הגדולים, קיבלו ויקטור ושושנה החלטה לעלות לישראל, עם זיקה חד-משמעית לחיי שיתוף בקיבוץ.
תחילה, תקופה קצרה בתל-יוסף ואח"כ בבארי, למדו עיברית וגם עיברתו את שם משפחתם מאכנבליט לאלון, והשתלבו בהווי הישראלי-קיבוצי.
שושנה היתה מוכשרת בעבודות יד, בתפירה, ריקמה וגם בבישול. מכל אלה נהנו בני המשפחה והידידים, ובטוב ליבה אהבה לעזור לכולם.
כאן בארץ, בבארי, נולד ה"צבר" עמיחי, והאושר המשפחתי היה גדול. עמיחי היה החוליה שהשלימה את המהלך הציוני-ישראלי.
עם בואה לבארי, עבדה שושנה בבתי-ילדים. תחילה בגן ואח"כ כאחראית על קבוצות פעוטים. היא אהבה את העבודה עם הילדים, ועד יומה האחרון שמרה בליבה פינה חמה לבני טיפוחיה הרבים, שזוכרים אותה לטובה.
בשלב מאוחר יותר, ריכזה את הכלבו, את המועדון ולבסוף עבדה במתפרה, וזאת במקביל למילוי תפקידים שונים כחברת מזכירות, סדרנית עבודה, מרכזת ועדת קליטה ועוד.
בעקבות המשפחה ובהמלצתה, עלו לארץ והצטרפו לבארי, ההורים של שושנה, ההורים של ויקטור ואחיו גדעון ז"ל עם משפחתו.
השנים חלפו, הילדים גדלו והקימו משפחות, נולדו נכדים ונינים – ושושנה של כולם. אהבו לבוא לאמא-סבתא שטיפחה עבורם בית חם ואוהב. חייה היו שלמים ומלאים.
כשחלתה, הבינה בדיוק את מצבה, ביקשה להמנע מטיפולים שיאריכו את חייה.
היא, שהיתה עמוד התווך במשפחה, לא רצתה להשלים עם מצב בו תהיה תלויה באחרים.
קיבלה בהשלמה ובאומץ את דבר פרידתה הקרובה, סֵרבה לעבור לבית-חולים או ל"נאות-בארי", נפרדה מהמשפחה ומידידיה הרבים בביתה והלכה לעולמה ביום א' כ"ז בתמוז, 27.7.2003 לפנות בוקר.


יהי זכרה ברוך


גלריית תמונות