גלברד משה (מושקה) 24.9.1934 - 2.9.2001  

קורות חיים:  

 

מושקה נולד ב- 24.9.1934 בתל-אביב, להוריו יהודית ושלמה, יוצאי פולין.

היה הילד הבכור ואחרי 11 שנים נולדה האחות רוחלה.

בן 3, ערב פרוץ מלחמת העולם, נסע עם אמו לפולין, לכעין מסע שורשים, להכרות עם הסבא והסבתא. הוא ואמו הספיקו לשוב, אך הסבא, הסבתא ורבים מבני המשפחה נספו בשואה.

את שנות הילדות עבר בדרום ת"א. התחיל ללמוד בבית-הספר "תחכמוני" ואח"כ עבר לבית-חינוך לילדי עובדים. מגיל צעיר ביותר התלווה לאביו להפגנות האחד במאי, לכינוסים ומפגשים של "אחדות העבודה". כשהוא נישא על כתפי האב, ספג את אווירת הדיונים והמעורבות הפוליטית, שליוותה אותו כל השנים. בגיל 9 לקח אותו אביו ל"נוער העובד", כדי שיהיה בתנועת נוער ויתחנך לערכי העבודה. מחניך בתנועה, הפך כעבור זמן קצר למדריך, והדריך קבוצת ילדים ביפו. בגיל 14, כשסיים את ביה"ס העממי, התחיל לעבוד בדפוס "אחדות" ואז התחיל "הרומן" שלו עם ענף הדפוס, "רומן" שנמשך 50 שנים.

כשהיה בן 17, הצטרף להכשרת "במעלה" בבארי, ומיד נרתם לפעילות. היה גזבר ההכשרה ונציגה בישיבות המזכירות, וכל זה יחד עם עבודתו בדפוס כסדר ודפס.

במשך כמה שנים היה גם בא-כוח הדפוס, כשאת עבודתו בתל-אביב עשה ברכיבה על אופניים.

לנח"ל התגייס יחד עם כל חברי ההכשרה ובין היתר נשלח לקורס קשר והיה גם קשר בשירותו במילואים.

במלחמת ששת הימים השתתף בהגנה על בארי, עם בזוקה מעמדה ליד בית השיח.

רוחלה ומושקה גרו באותו רחוב בתל-אביב, אך לא הכירו אחד את השני. ההורים של מושקה – סוציאליסטים ושל רוחלה – קפיטליסטים. מושקה בנוער – העובד ורוחלה "בבני עקיבא".

ההכרות הראשונית הייתה בבארי, הכרות שהובילה לנישואים והרחבת המשפחה. נולדו 3 בנים – צחי, הדר ויניב, ובת – אורית. כולם ממשיכים את מסורת העבודה בדפוס.

הילדים נישאו ונולדו נכדים, שאותם אהב בכל נפשו, שיחק איתם כדורגל, קרא להם סיפורים ושמר איתם על קשר יומיומי, משפחה גדולה וכולם בבארי.

 

במשך כל השנים מושקה היה מעורב פוליטית במה שקורה בארץ, היה פעיל במפלגה ורכז בחירות באזור הדרום. הספורט היה בראש מעיניו, היה פעיל במרכז "הפועל" וחבר בנשיאות, עד שחלה. שימש גם כעיתונאי ב"חדשות ספורט" ודווח על משחקי הכדורגל בבארי, לעיתון.

ילדיו ונכדיו ספגו ממנו את התעניינות בספורט בכלל, ואת האהדה הבלתי מסויגת לקבוצת "הפועל" תל אביב.

בין תכונותיו הבולטות, שאותן העביר גם לילדיו, היו חריצות ומוסר עבודה גבוה, נאמנות למפלגה, לספורט, למשפחה ולקיבוץ. נלחם על דעותיו ועמד עליהן, גם כשמסביב היו דעות מנוגדות. אהב לטייל, השתתף בחוג של "יד בן צבי", היה בין מודדי הגשם, שר במקהלה והשתתף בועדות שונות.

היה מסור להוריו וגם כשחלה עוד נסע לקיבוץ "דן" בצפון הרחוק, לתמוך ולעזור לאחותו ולאמו.

המשפחה הייתה חשובה לו ביותר והזוגיות שלו עם רוחלה, ראויה לציון.

לפני שנים אחדות חלה במחלת כליות ומאז טופל בדיאליזה ובילה הרבה בבתי החולים.

בתקופה האחרונה הורע מצבו ואושפז ב"הדסה" עין –כרם, כשרוחלה והילדים סועדים אותו במסירות אין קץ. למרות מצבו הקשה שידר אופטימיות, התעניין בנעשה בדפוס, בקיבוץ, במפלגה ובספורט.

רצה לחיות ויחד עם המשפחה נלחם על כל יום, עד שכשל כוחו.

ביום שישי האחרון, בהיותו על ערש דווי, ציינו רוחלה ומושקה את יום הנישואין ה – 47 שלהם.

ביום א', י"ד באלול, תשס"א, והוא בן 67 שנים, נפטר כשבני משפחתו נמצאים ליד מיטתו.

הותיר אחריו אישה, ילדים, כלות, חתן, נכדים והרבה חברים.

מושקה אנחנו נפרדים ממך היום, אך בזיכרוננו תישאר תמיד כאדם אכפתי, ישר, נאמן, ומסור לכל מה שאהבת והאמנת בו.

 

יהי זכרך ברוך


גלריית תמונות