נולד: 19.1.1923 נפטר: 12.2.2007

אני כותב מילים אלו וליבי מחסיר פעימה. ואני גם מזיל דמעה. כי העצב לאט לאט מחלחל פנימה ואני מתחיל להפנים שזו הפעם האחרונה שאראה אותך.

בימים האחרונים לא הפסקתי לחשוב עליך. אולי כי הבנתי שזה הולך להיות הסוף. גם כשלא הייתי לידך הופעת כל הזמן במחשבות שלי, הרגשתי אותך בליבי ודמותך עלתה בזיכרונותיי שוב ושוב. אתה יודע סבא, כשמסתכלים אחורה ומפשפשים בזיכרונות, מגלים לא פעם ולא פעמיים איזה איש היית. איזה אדם נפלא, סבא שכל נכד יכול רק לייחל לו. אני זוכר כשהיינו קטנים  בכל פעם שסוף שבוע היה מתקרב, הייתה עולה השאלה האם נוסעים לבקר את סבא וסבתא? האם סבא וסבתא באים לקיבוץ? זה נראה כאילו לעולם לא יכולנו לקבל מספיק ממך, לשבוע ממך, מהסיפורים ומההומור, מהאווירה שהשרתה על כולם. זכורה לי בעיקר התמונה שכשהיינו מחבקים אותך, היה לך מין ריח מיוחד כזה, ריח של סבים שהיה אופייני רק לך וזה כאילו לא רצינו שתפסיק לחבק אותנו בחוזקה ולומר לך כמה שאנחנו אוהבים אותך ושאנחנו לא רוצים ללכת או שתיסעו חזרה הביתה.

וכל הזמן היה לך מה לספר או להגיד, כאילו מעולם לא מאסת, ובכל פעם שהיית פוצה פה ומתחיל סיפור, כולנו היינו נעמדים דום ומקשיבים באוזן מלאה כאילו זו הפעם הראשונה שאנחנו שומעים את הסיפור. והיה לך המון מה לספר: על הילדות שלך בווינה, על ההכשרה שלך בעליית הנוער, על איך שלחמת בגבורה בנאצים ובאיטלקים כשהיית בצבא הבריטי, ותאמין לי כשאני אומר זאת,  היית מושא להערכה.

והבדיחות, אין כמו הבדיחות שלך סבא. היית לך השקפת עולם הומוריסטית משהו, והציניות שלך לעולם לא הפסיקה לשעשע את כולנו. אפילו כשהבדיחות חזרו על עצמן הן היו מצחיקות. 

 

אתה יודע סבא, תמיד אמרת לנו, שיירשנו ממך הרבה תכונות. אני מאד רוצה לקוות שכך הדבר, שכן יש לך כמה תכונות שאני חושב שאתה יכול רק להתגאות בהן. אני יודע שאני גאה בהן. הענווה, והצניעות, האכפתיות והדאגה לשעת צורך הן רק חלק מאותן תכונות. מדהים איך בשבילך כל עובר אורח הוא עולם  במלואו, כמו מישהו קרוב אליך. ואז מגיע החיוך המלא השאלה לשלומו ובסוף היית קד קידה, אומר שלום ומאחל יום טוב ומוצלח, אפילו כשלא ידעת בוודאות מי זה. סתם, כי ככה אתה. איפה עוד רואים דבר כזה?  אני משוכנע, סבא, שהיית חביב על כולם. החל מהילדים הקטנים בקיבוץ ועד למבוגר שבמבוגרים.

כולם ידעו מי זה סבא מולי ויתרה מזה הם גם קראו לך סבא כאילו היית שלהם. ואני מהצד עומד בגאווה וחושב בליבי: לא, זהו הסבא שלי ורק שלי.  כה יקר היית, יקר מפז!

 

עכשיו סבא, כשאתה נח על משכבך דע לך שחיית חיים ארוכים מלאים ויפים. נכון היו רגעים קשים אבל בסופו של דבר את משאיר מאחור  משפחה למופת, עם ילדים שאוהבים ותומכים, נכדים טובים, ואפילו נינה חדשה שעוד הספקת להחזיק. כל אחד מופלא ויקר בתחומו. אבל אתה כבר בוודאי יודע זאת, כי ראית איך הם טיפלו בך ודאגו לך. בימים האחרונים נעו סביב מיטתך עשרות אנשים: משפחה, חברים קרובים וכל מי שחפץ ליבו לומר לך בפעם האחרונה שלום.

אבל איך אפשר?!? איך אפשר לומר לך שלום?!? זאת זעקתנו האחרונה. זה הרי אתה שאומר שלום תמיד לכולם. לא סתם זכית לכינוי "סבא שלום"! איך יראו החיים עכשיו בלעדיך? אני פוחד לשאול את השאלה הזו, כי אני פוחד מהתשובה. אני באמת לא יודע. אני מקווה שמלמעלה אתה תשמור עלינו, ועל סבתא בעיקר אתה כל כך תחסר לה.  

ואני יודע, ואין לי שום ספק שהמלאכים הטובים ביותר משגיחים עליך. כי אתה באמת מלאך יפה ומגיע לך רק הכי טוב, לכל הטוב שבליבך.

 

סבא, כבר עכשיו אנחנו מתגעגעים, לרגע לא מפסיקים לחשוב עלייך. כמה שתחסר לנו, אין מילים לתאר זאת. אולי רק הדמעות יכולות אבל אני ספק אם אפשר.

תהיה שם חזק למעלה, כפי שהיית כאן בעודך בחיים.

אנחנו אוהבים אותך לנצח נצחים.

שלך הילדים, הנכדים והנינה.

 

חזרה ל: מולי פוקס - קורות חיים