גדיש מיכאל 20.7.1926 - 1.5.1998  

קורות חיים:  

 

בן 72 שנים במותו, אב לאילן ז"ל, יובל, רביב ורותם, סבא מסור ואוהב ל-7 נכדים.
מיכאל נולד באנגליה למשפחה ציונית חילונית, שהכינה עצמה לעליה. למשפחה הייתה חוה לגידול עופות ובה הכשירו עצמם לעליה קבוצות הכשרה של תנועת "הבונים". בחווה התנהלה פעילות ציונית ענפה.
בן 10 היה מיכאל בעלות המשפחה לארץ. ילד פעלתני שגידל בביתו ארנבות ויונים וסייע לאבא בעבודה. מיכאל היה הבן האמצעי במשפחה, אח צעיר לחברתנו מונה.
המשפחה התיישבה בשכונת בורוכוב. מיכאל למד בביה"ס והיה חבר בתנועת "הנוער העובד" עם רבים ממייסדי בארי. את שנות ביה"ס התיכון השלים ב"כדורי", ובגמר הלימודים הצטרף לקבוצת המייסדים בגדרה.
זהו המקום בו נפגשו מיכאל ולאציה ובו הקימו את ביתם הראשון, אוהל על גדות הואדי.
בגדרה נולדו אילן ואחריו יובל. מיכאל היה בין ראשוני הרפתנים ואח"כ הקים את הלול.
מלחמת העולם השנייה מסתיימת, עולים לנחביר, מיכאל מצטרף לחברים בנחביר, ולאציה עם הילדים מצפים בגדרה.
המשפחה מתאחדת עם העלייה לבארי, והבית עכשיו הוא vצריף השוודי ועץ האקליפטוס הצומח לידו, ובארי הצעירה והמתפתחת.
כשמלאו לאילן 6 שנים, נפטר הילד הקטן, והותיר את הוריו ואת כל חברי הקיבוץ הקטן, המומים. שנה לאחר האובדן, מתברכת המשפחה בבן נוסף – רביב. וממש באמצע מבצע "קדש" מצטרפת למשפחה הבת, רותם.
מיכאל יוצא ללימודים ומכשיר עצמו להוראת החינוך הגופני. זוהי תקופה נפלאה של התפתחות וצמיחה. מיכאל מתמסר לחינוך הילדים. מפתח את הספורט העממי ולא אוהב את התחרות.
שני דורות של ילדי בארי למדו אצל מיכאל שחיה. ובזכותו רבים מבני בארי הפכו לשחיינים. בצעירותו קיבלנו כולנו את "אות הספורט" עם ההתלהבות של מיכאל, לא יכולנו להישאר אדישים. היחס של מיכאל לתחרות השתנה רק בשנים האחרונות עם הישגיו המיוחדים של הנכד אדם.
את העיסוק החינוך הגופני שכה אהב, נאלץ להפסיק בגלל בעיות בריאות. היה קשה, אך מיכאל פיתח את אהבת הטיולים ואת ידע עולם הציפורים, וכך המשיך לצאת לטיולים עם הדור השני והשלישי של ילדי בארי. טיולי הבוקר עם מיכאל הפכו לחלק מתוכנית הלימודים בכיתה א' ובכל חופשה בבית-הספר, והילדים משכימים לקום והולכים בעקבותיו נלהבים.
לאחר שנה בריכוז ההיאחזות ב"נחל-ים", החל לעבוד בדפוס. זו הייתה העבודה הכי מלהיבה שהייתה לו, אך התמדה, דייקנות ומסירות אפיינו אותו גם כאן. המכונות של מיכאל ושמואליק פעלו בדפוס שלנו עד לפני שנה. מאז, מיכאל, שכבר היה חולה, המשיך בדפוס וסייע לענף היענים.
בנוסף לאהבת הטיולים למד גם את עבודת הויטראז' והשאיר לנו כמזכרת עבודות בפתח המרפאה, הכולבו והגלריה.
בשנים האחרונות, התמודד מיכאל עם מחלה ממארת באומץ ובגילוי לב שהפתיעו את כולנו. חברים רבים התקרבו אליו בתקופה זו וזכו להכיר בו צדדים שהיו עד עתה חבויים.
עד לפני יומיים עוד היה איתנו בשבילים ובחדר האוכל, אך לחגיגת העצמאות המיוחדת שחווינו כבר לא זכה.

 

יהי זכרו ברוך


גלריית תמונות