נווה מאירה 8.9.1948 - 5.7.2000  

קורות חיים:  


מאירה נולדה ב-8.9.1948 בתקופת "ההפוגה השניה" במלחמת השחרור, בבית החולים ברחובות. בת ראשונה לאמה רחל ואביה מיכאל.
בתום המלחמה, עברו מגדרה לבארי "החדשה" ומאירה בת שנה ורבע, נקלטה בבית התינוקות. רחל נזכרת שהיה קשה להשלים עם השיטה, שתינוקות אכלו אז לא לפי השעון הביולוגי שלהם אלא לפי שעון המטפלת: בדיוק כל ארבע שעות.
מאירה הייתה בת שלוש וחצי כשנולד אחיה יונתן. "היא הייתה ילדה מקסימה" נזכרה אמה. כאשר מאירה הייתה בת ארבע נפרדו הוריה, ואביה עבר להתגורר בקבוץ רביבים. פרידת ההורים היה אירוע שהשפיע רבות על חייה של מאירה.
מהגן עברה הישר לכיתה ב', כיתת "דרור", הכיתה השניה בבארי. מאירה הייתה תלמידה טובה ומוכשרת, שאהבה במיוחד את מדעי הטבע וההומניסטיקה. מגיל צעיר אהבה מאירה לרקוד, היא יצאה לכנסים של ריקודי עם ורקדה גם בבארי.
במסגרת הנוהג של מגורים משותפים של בנים ובנות עד כיתה י"ב, מאירה ומרדכי גרו באותו חדר עם נערים אחרים ורבו על הסדר והניקיון. בדיון בועדת חינוך נצחה עמדתה של מאירה שתבעה להקדים את ההפרדה בין חדרי הבנים לחדרי הבנות.
בתקופת הצבא התאהבו מאירה ומרדכי. היא הייתה מכ"ית בבה"ד 12 והוא היה טירון בבה"ד 4 הסמוך. אחרי שהשתחררה עברו לגור ביחד ב"חדר משפחה", הפעם מתוך בחירתם החופשית... ועל מנת להיות קרובה למרדכי, אשר שירת בחיל-הים בחיפה, מאירה בחרה לצאת ללמוד באורנים חינוך לגיל הרך.

ב-25.5.1970 נישאו מאירה ומרדכי בבארי והחלו בבניית הקן המשפחתי, שרופד באהבה גדולה. כל לידותיה של מאירה היו לידות קשות, אך כאב הלידה נשכח מייד והיא התמסרה כולה באהבה ענקית לגידול ילדיה.
אשרי בכורם  נולד ב-1971. כבר מגיל מוקדם ידעו שיש להם ילד חכם ומוכשר מאוד.
"כיוון שנורא רצינו בת, נולדה לנו גיתית בחורף 1974", כך מעיד מרדכי. לא מזמן תארה מאירה את גיתית בתה, כ"פרח, שניתן במתנה, פרח רב שנתי, שמתחדש כל שנה."
ב-1978 נולד אלעד והתקבל בשמחה רבה למשפחה.
עברו שנים, הילדים גדלו. פתאום הרגישו שאו-טו-טו הקן יתרוקן והם ישארו לבד. בשנת 1988 בטיול הראשון שלהם לחו"ל, תוך כדי ההתלהבות הגדולה מהטיסה, מהטיול ומהביקור המשפחתי בארצות הברית נוצר דותן. הוא נולד בארץ באביב של 1989. ילד קסם אוהב ואהוב. "הנה דותן המקסים", כך אמרה מאירה כשראתה אותו. באותה תקופה המשפחה אימצה את דפנה – שבאה ללמוד בבארי. ועד מהרה הפכה לחלק בלתי נפרד מהמשפחה.
מאירה שלנו הייתה אישה עצמאית, וכך גם חינכה את ילדיה – כל אחד ודרכו שלו.
מאירה הקפידה לטפח את הקשרים גם במשפחה המורחבת. עידן, יעל ודוד, ילדיו מנישואיו השניים של מיכאל, אביה, היו לה כאחים לכל דבר. היא שמרה איתם על קשר חם וקרוב.
מאירה עבדה שנים רבות כמטפלת בגיל הרך, ואחר כך כמטפלת בבית הספר. היא הייתה המרכזת הראשונה של חדר-האוכל החדש. מרדכי היה שותף בהקמתו הפיזית ומאירה עיצבה  אותו מבפנים, הקימה את צוות נאמני חדר-האוכל, והשקיעה הרבה עבודה ומחשבה בהפעלתו השוטפת ובקביעת נהלי העבודה והאחזקה שלו.
פעמיים הייתה מרכזת ועדת בריאות. בקדנציה השנייה הייתה שותפה לצוות שיזם ודחף להקמת "נאות בארי".

מאירה לא שכחה לטפח את עצמה, להתקדם ולהתפתח. עוד לפני לידת דותן יצאה ללמוד את טכניקת אלכסנדר, תוך שהיא משלימה את שבוע הלימודים בלימודי יהדות וקבלה באפעל. כמו כל דבר שמאירה עשתה או למדה, גם הפעם למדה מאוד ברצינות, תוך העמקה בתוכן העיוני, וגם בהיבטים בגופניים והנפשיים של השיטה. רבים ביננו יודעים להעריך את עבודתה המצוינת, כמטפלת בשיטת אלכסנדר. "מאירה העמידה אותנו על הרגלים", הם אומרים.
בחורף 1996 חלתה מאירה במחלת הסרטן. מהרגע הראשון החליטה לעשות הכל, להלחם בכל החזיתות כדי לנצח את המחלה, כדי לחיות. עברה סדרות של טיפולים קשים, הקפידה על תזונה נכונה, פנתה לקבל תמיכה נפשית, הכל נעשה באופטימיות ובביטחון אינסופיים שהיא תנצח. מאירה התגלתה כאישה בעלת חוסן פנימי ויכולת התמודדות מדהימה.
בקיץ שעבר היא זכתה לחתן את אשרי עם סופי בחירת ליבו. הייתה זו חתונה שמחה ומרגשת, שבאה אחרי טיפול קשה של השתלת מח-עצם בתל-השומר. לפני החתונה היא יצאה יחד עם מרדכי וחבריהם – שכניהם הטובים, רותי ורן לטיול בספרד. הפגישות עם אייל מאד עזרו לה להתחזק, להבין מה קורה לה ולהתמודד עם המחלה הקשה. מאירה עבדה קשה, לא וויתרה לעצמה ותוך כדי המאבק במחלה למדה על עצמה ועל מה שחשוב באמת בחיים. לה ולכל בני משפחתה האוהבים היה ברור, שהיא תבריא, שהיא לא תמות.
עד שבמוצאי חג השבועות האחרון מאירה קלטה מעצמה, מפנימיותה, שהכוחות עוזבים אותה, שהגוף בוגד בה. היא שיתפה את משפחתה, ועזרה להם להשתחרר ולשוחח על המוות המתקרב, על הפרידה ועל מה שאחרי.
מאירה הייתה אישה שאהבה בני אדם, אהבה אהבת-נפש את משפחתה, היו לה חברים מכל תקופה בחייה, איתם היא שמרה על קשר הדוק. מאירה שלנו איננה ואנחנו כבר מתגעגעים.

 

יהי זכרה ברוך!

גלריית תמונות