אדמתי ג'ודי 18.3.1953 - 11.1.1994  

קורות חיים:  

 

נולדה בלונדון ב-18 במרץ 1953, ועם אחיה התאום מצטרפת לשתי אחיות גדולות. המשפחה חיה בפרבר אמיד של העיר, האב משמש כמנהל חברה ומפרנס בכבוד רב את ביתם. והבית הוא בית של מוסיקה – 5 פסנתרים וארבעה אחים ואחיות מנגנים.
גם ג'ודי, מגלה נטיות מוסיקליות וכשרון רב לפסנתר, ואחרי ביה"ס העממי, נרשמת לבית ספר למוזיקה ומסיימת בו את לימודיה.
בגיל 18 יוצאת ג'ודי, כמו רבים מבני גילה, לגלות עולם. היא מבקרת בשוויצריה, באירופה הדרומית, הארצות הים התיכון, ובין כך ובין כך משתלמת בקוסמטיקה.
בת 21 היא נוחתת בבארי. "רק לחודשיים" לפי דבריה, וכאן בבארי, נפגשת עם ישי, אז חייל בן 19, ונוצר ביניהם קשר עמוק, קשר המוביל לחיים משותפים.
כמה חודשים אחרי סיום שירותו הצבאי, יוצאים ג'ודי וישי לאנגליה ובאוקטובר 78 הם נישאים בעיריית לונדון.
בספטמבר 79 נולד הבכור גל, וג'ודי מתמסרת לבית ולמשפחתה. ב-1983 מחליטה המשפחה לשוב לארץ, ואחרי תקופת מה נקלטת בבארי.
בינואר 84 נולדת סופי ב"סורוקה", הצברית היחידה בין הילדים.
המשפחה חוזרת לאנגליה ומתרחבת: אלה, הבת השלישית נולדת בדצמבר 85, וליאת הקטנה ביוני 88. בשש השנים הבאות ג'ודי מנהלת את משק הבית במסירות ונאמנות אין קץ. ישי טרוד בעבודה ובנסיעות, וג'ודי מטפלת בילדים, פותחת בביתה מעון לתינוקות, דואגת לסידורים בבית-הספר ולחינוך הילדים, ומוצאת גם זמן ללמוד נהיגה ולפעילות בקהילה.
בשנה שעברה נוצר שוב הקשר עם המשק דרך גיוסו של ישי לחודש עבודה במכונת הרציף.
בקיץ 90 מגיעה המשפחה לקליטה מחודשת- וג'ודי, מודעת לכל  הקשיים שבניתוק ממולדתה, ובניסיון להתחבר מחדש לחברה בקיבוץ, מנווטת את המשפחה והילדים באינסטינקטים בריאים, בהבנה וסובלנות. היא מתחילה ללמוד באולפן לעברית בשער הנגב, נהנית מאוד מלימודי השפה, מחבריה לאולפן, העולים מברה"מ, ומתודעת שוב למרחבים, לשדות, לשמש הישראלית שכל כך אהבה.
באמצע החיים, כמעט בת 38, באמצע התחלה חדשה, באמצע התקוות, בטרם הספקנו להכיר אותה, היא מוכרעת באופן פתאומי ובלתי נתפס ע"י המחלה האיומה.

 

יהי זכרה ברוך

 

גלריית תמונות