אבי-שאול חיה 28.2.1923 - 17.10.2001  

קורות חיים:  

 

"גם על משכבה היא סעד לכל".
השורה הזו פרי עטו של נתן אלתרמן, תהיה שורת הפרידה ממך, אישה מיוחדת ויקרה כל כך.

חיה נולדה בברלין, בת בכורה לשלמה ורוזה אבנד, ואחות לחברנו דן אבנד ז"ל. הבן הצעיר במשפחה, ברוך, נפטר בהיותו כבן 3 שנים.

המשפחה עלתה לארץ עוד לפני עליית הנאצים לשלטון. חיה הייתה כבת 10 שנים בעת העלייה.

בארץ, כמו משפחות עולים רבות המשפחה מתפרנסת בקושי, נודדת במקומות שונים ולבסוף מתיישבת בשכונת בורוכוב.

חיה העידה על עצמה שתמיד הייתה הילדה הטובה בבית, תלמידה טובה, מדריכה ב"נוער העובד" בסניף בורוכוב ויד ימינה של אימא שלה. עוזרת תמיד בכל.

אחרי סיום לימודיה בתיכון – חיה בחרה במקצוע האחות, המקצוע וחיה היו לאחד. חיה בחרה לעצמה מקצוע שכל כך התאים לאישיות שלה, לשאיפה שהובילה אותה כל חייה – לתמוך ולתת ללא גבול.

כבת 25 הייתה כאשר נישאה לשאול ז"ל. חיה התאהבה בנשמת המשורר המהפכן שבשאול, וביחד הקימו את ביתם בתל-אביב.

בהתחלה התגלגלו בדירות עם שירותים ומטבח משותפים עם אחרים, כמנהג אותם ימים ויותר מאוחר רכשו את הבית ברחוב יהושע בן נון שרבים מותיקי בארי פקדו אותו וזכו בו לאירוח מאיר פנים. הבנות מיכל ושלומית נולדו תוך שחיה עסוקה בעבודתה. היא הייתה במושגים של ימינו אשת קריירה, ששאפה וגם הצליחה להתקדם, ובשיאה ניהלה את המחלקה לרפואה תעסוקתית בזמנהוף, עבודה אותה עזבה אחרי המעבר לבארי.

כמעט שלושים שנה מאז אותו יום, בשנת 1973, ליל התאונה בבארי. חיה ושאול קבלו את ההודעה, ואחרי 3 שעות, בחמש לפנות בוקר, הם היו כבר בבארי עם המזוודה.

לחיה ושאול היה ברור מייד שהם באים לבארי ולוקחים אחריות על הילדים. על ענבר בת השלוש, גולן בן החמש, כרמל בת שלוש עשרה ודפנה בת שש עשרה.

תקופה מסוימת עוד עשתה חיה את הדרך לת"א לעבודתה בכל יום, עד שוויתרה לעצמה והשתלבה במרפאה של בארי. ביתם של שאול וחיה, שהיה עוגן לילדים שגידלו, היה גם מרכז חברתי לחברים בבארי. בני כל הגילאים זכו שם לשעות בילוי, צחוקים והרבה חום. מתנדבים וילדי חוץ, גם הם איך שהוא מצאו דרך להיות מאומצים בבית החם הזה.

אחרי 10 שנים של חיים בבארי וגידול הילדים, שאול חלה ואחרי כמה חודשים מיוסרים נפטר.

חיה האישה החמה והאחות המסורה טיפלה בו בביתם, במסירות אין קץ.

בבארי הקימה חיה את מערך הסיוע להורי חברים, שכיום מהווה את התשתית לטיפול בוותיקי בארי. היא שיזמה את הקמת המועדון, את הטיולים ואת הקשר והדאגה לכל אחד מההורים. לנו לא נותר אלא ללמוד ממנה ולהמשיך.

פעילות זו קרבה את חיה לבארי. היה לה מעמד מיוחד כאן, אך מעבר לו הייתה לה אישיות מיוחדת, שילוב של אחות, יקית, ואישה ללא גיל. קבוצת ילדים עולה לכיתה א' חיה מברכת כל אחד. כיתה הגיעה למצוות – כולנו מביאים עוגות, לא לכולם, רק לקרובים, אבל חיה מברכת את כולם, ולא בעוגה, אלא בספר אמנות. ילד בן 13 לא מתעניין באומנות? אין דבר. יום אחד הוא יפתח את הספר... זוהי חיה שלנו, לא שוכחת יומולדת, יום נישואין, עם חיוך חם והתעניינות בכל אחד.

תשומת הלב הזו והכבוד לכל אדם, תחסר לנו ולמשפחה עד מאוד. עם השנים, חיה הפכה יותר ויותר לאישה של בית, וחייה התרכזו בילדים, נכדים ובנינים, שכל אחד מהם מצא אצלה מקום יחיד ומיוחד.

חיה עבדה בדפוס, טיפחה את הבית ואהבה את הגינה שמסביבו וזכתה להמון נחת מבני המשפחה שמסביבה.

 

יהי זכרה ברוך


גלריית תמונות