שורק גיורא 8.7.1951 - 24.9.1983 

קורות חיים:  

 

בנם של רבקה ואברהם נולד ביום ג' תמוז תשי"א 8.7.1951. גיגי – בפי חבריו ומוקיריו. וכאלה היו רבים.

היה ילד עירני, חייכן וטוב לב.

שנות ילדותו המוקדמות עברו עליו בגן כלנית ושם גם היו מעוגנים זיכרונותיו היותר טובים. לימים, כשהתבגר, וקיבל לידיו את תעודת בוגר גן כלנית (בטקס הפרידה שנערך לחסידה), נהג לשאתה בכיסו, ואף טרח להתגאות בה באוזנינו. בבית הספר, היה בכיתת "הדס", נמנה על בוגריה. ארנון, חברו לכיתה מעיד עליו שהיה ילד אהוב, מקובל ופעיל מאד בחברה.

מירב מרצו השקיע בספורט, ובעיקר בכדורגל. מאוחר יותר, משנתגלה שיש לו מיניסקוס בברכו, סבל גיורא לא רק מן הכאב הפיזי, אלא, יותר מכך, מעצם המחשבה כי הדבר עלול להפריע לו בפעילותו הספורטיבית, בעבודה ובריקודים שכה אהב (יש לציין שהיה רקדן מעולה ובנות רבות התחרו עליו, כבן-זוג לריקודים).

רבקה – אמו, מספרת כי היה בן ואח טוב. הוא היה קשור בעבותות אהבה עמוקים לאמו, לאחיו ולחזי.

בכתה י"ב משגברו עליו הקשיים בלימודים, נשלח גיורא לבי"ס מקצועי "נעורים". אלא שלאחר זמן קצר חזר הביתה – והעדיף לעבוד כאן במסגרייה. גיל, שהיה מרכז המסגרייה ועבד שנים מספר עם גיורא, מספר כי אהב מאד את העבודה והתמסר לה בכל לב.

לזכותו נזקפים כמה מבצעים גדולים כגון: בניית הקורל, מכון החליבה החדש והחנוכיות לפלחה. מבין הצעירים שעבדו במסגרייה היה גיורא בעל הוותק הרב ביותר וכמובן בעל ידע מקצועי לא מבוטל. מאד אהב לעבוד על הרתכת החדשה וטיפל בה באהבה ובמסירות רבה.

את שירותו הצבאי עשה בצנחנים וכשהשתחרר חזר בשמחה הביתה, לבארי.

בשנים האחרונות חלה גיורא, לראשונה – בדלקת קרום המוח, ואחר כך לקה בברכו. הדבר העכיר מאד את מצב רוחו והוא הסתגר בתוך עצמו. עם זאת המשיכו חבריו לשמור על קשר עמו וכשהיה מאושפז בבית החולים השתדלו ככל האפשר לבקרו.

גיורא קיפד את חייו והוא בן 32 שנה בלבד. משא כבד נשא גיורא על שכמו ולא עמד בו הכוח להמשיך ולהתמודד עם החיים שכה התאכזרו אליו.

נפטר ביום י"ז תשרי תשמ"ד 24.9.83

 

יהי זכרו ברוך


גלריית תמונות