הלמן גלעד (גילי) 25.2.1962 - 10.7.1991  

קורות חיים:  

 גילי נולד בכ"ד אדר א' תשכ"ב בקיבוץ בארי, בנם של חברינו לאהל'ה וגדעל'ה, אח למיכל וגליה. עם כיתת "דגן" הלך לאורך כל הדרך עד כיתה י"א. הלימודים לא היו בראש מעיניו, היה ילד טוב ירושלים, והחיוך היה הסמל המסחרי שלו. אהב ספורט. מעשית, עסק בשחייה והיה מהמצטיינים בארץ בסגנון שחיית חזה. בגיל 13 זכה בתחרות שחייה ארצית במקצוע זה במקום שלישי. בעבודת הגמר שלו, בסוף י"א בנושא יפן במלחמת העולם השנייה, היה גאה ביותר. בכיתה י"ב היה בעין זיוון, עם נעמה וגיא, בכיתה המקובצת הראשונה שהתארגנה על מנת לעבות יישובים צעירים וחלשים. שנה שלישית מוקדמת בקרית-ים כמדריך במחנות העולים. לצבא הגיע בגיל 20 – גמר מסלול הכנה לשייטת ובגלל פציעה הגיע בסוף למודיעין ושרת בקבע שנה נוספת כקצין מודיעין. לאחר מספר חודשים בבית החליט לעזוב. בערה לו הדרך – ויצא לראות עולם: אוסטרליה, המזרח הרחוק, אירופה. כשחזר, התפרנס תקופת מה מעבודות שונות. בתקופה זו גילה את הצלילה – אהבת חייו האחרונה, דרך אורי של מיכל. גילי ירד לאילת, למד אצל ניר, שם מתחת למים, אמר, אפשר לתפוס את השלוה האמיתית ושם מצא לנפשו רוגע ושקט. כשאביבית הרופאה שלוותה אותו המליצה לו לא לנסוע לצלילה בחודשיו האחרונים ענה לה גילי – מקסימום...

גילי היה בחור אידיאליסט, כנה עם עצמו ועם חבריו הרבים. הכל היה צריך להיות בעיניו צודק, מושלם ומתוכנן. השאיפה לא לפגוע באף אחד, ללכת בין הטיפות, אפיינה את אישיותו.

לפני כשנתיים נתגבשה בו החלטה ללכת לעשות משהו עם החיים. גילי הלך לשפיים במסגרת סל"ע (סטודנט לומד עובד) על מנת להשלים את בחינות הבגרות. זו הייתה השנה הטובה שלו. שנת פריחה, שנת התחלה חדשה – אילו היה לו זמן... בדיוק אז נתגלתה מחלת הסרטן האיומה. גילי חזר הביתה באופן טבעי – זה הבית, פה אמא ופה אבא. גילי נסע ולא התקבל לנסיון טיפולי בארה"ב ואז נגוזה אצלו תקווה לריפוי חדשני. חרף זאת המשיך ונסע לבקר חברה בדרום אפריקה וחזר לטיפולים הקשים הקונבנציונליים והחליפיים. בשנה זו ראינו את גילי בכל יופיו ואישיותו החזקה. גילי תמיד התעניין בשלום כולם והסיר כל מבוכה לגבי מצבו. למרות שידע שימיו קצובים והסוף בלתי נמנע, תכנן דברים, ניסה להשלים עוד בחינת בגרות, התקבל לחברות וביקש להיות חבר בועדת בנים – וההזמנה לישיבה הגיעה אליו כשכבר לא יכול היה לקום מהמיטה. גילי נתן לנו הרגשה שיש לו עוד זמן, אולי אפילו יש מקום לתוכניות לעתיד, משפחה והמשך. הטלטלה בין התקווה הטבעית של בחור צעיר לחיים ובין המוות האורב הייתה בלתי ניתנת לגישור. גילי, נולדת לחיים ולשמחות והמחלה קטפה לנו אותך בגיל 29.

 

יהי זכרך ברוך


גלריית תמונות