אלון גדעון 5.10.1932 - 7.3.2001  

קורות חיים:  

 

גדעון נולד במושבות הברון הירש בארגנטינה. הוא הבן הצעיר במשפחה בת 4 ילדים.
משפחת ההורים נדדה ברחבי ארגנטינה, עד שהתיישבה לבסוף בסן-פרננדו. הבית היה בית אנרכיסטי שהייתה בו התנגדות לדת וליהדות, עם זיקה קומוניסטית.
גדעון למד בבית ספר עממי וכנהוג אז, יצא אחרי כן לעבודה. הוא התמחה בכתב מורס ועבד בדואר. אחרי כן התגייס לצבא ושירת שנתיים בגבול ארגנטינה צ'ילה.
בן 26 היה כשפגש את בטי במסיבה בבואנוס-איירס, ושנה אחרי כן נסעו. גדעון בחר לגור בסמוך להוריו, ולנהל יחד איתם את חנות המכולת שלהם שאותה פיתח והרחיב. על עליה לארץ לא חשב. רחל נולדה, והחיים זרמו בשלווה.
מה שהפר את השלווה הם המכתבים של ויקטור ושושנה שעלו לארץ והתיישבו בבארי. גדעון שהיה רחוק מציונות ויהדות, התלהב מרעיון חיי השיתוף בקיבוץ והחליט להגשים אותו. לפני בואו לבארי, הוא ביקש מהקיבוץ שתי תשובות: האם יוכל להביא את הורי איתו, והאם יש כאן סיגריות. מאחר והתשובות היו חיוביות, גדעון, בטי, ילדיהם וההורים הגיעו לבארי.
השנה הייתה 65', רוני היה רק בן שנה. אחרי שבוע ימים בבארי, הצטרף גדעון, לבחורים השזופים שלנו בפלחה. בתחילה היה לבן ושמנמן אך מהר מאוד הפך לחלק מהם. היה קשה, אבל גדעון היה מאושר. הוא בלט מהר מאוד כאדם אחראי ומסור, וקיבל לידיו את ריכוז ההשקיה, עבודה בה התמיד 20 שנה. צוות העבודה שלו היה מורכב בחלקו ממתנדבים, שאיתם, למרות קשיי השפה, קשר קשרים לשנים ארוכות. חברים ומתנדבים אהבו לעבוד עם גדעון, שידע לדרוש מקצועיות וידע להיות אחד מכולם.
-בתור אוהד שרוף על אבטיחים, התחיל גדעון ביוזמתו, לגדל אבטיחים באחד משטחי השלחין הלא מעובדים. הוא הכין לבד את השטח, זרע אבטיחים ואחר כך היה מגייס את הפאלחים או את כל הקיבוץ, לאיסוף ולקטיף. כולנו זוכרים אותו עובר עם עגלת "אבטיחי גדעון אלון" ואנחנו באנו, לקחנו ונהנינו. גדעון התמיד בזה עד לפני מספר שנים, ומאז אנחנו קונים אבטיחים במרכולית.
-גדעון אהב לשחק ביליארד, על המרפסת של הבית, עם הילדים, אבל בשלב מסוים זה לא הספיק לו, וביחד עם עוד כמה חברים הקים חדר ביליארד, באחד מצריפי החבורות. בערבים נהגו להתאסף שם חברים אוהבי ביליארד, ולשחק בהנאה.
זה מה שאפיין את גדעון. יש משהו שהוא אוהב, יש לו רעיון והוא מבצע.
כל חייו היה גדעון מאושר מההחלטה לעלות לארץ הוא היה גאה מאוד בבארי, אהב לגדל את ילדיו בקיבוץ והיה מאושר כשנולד עופר, הצבר הראשון בארץ. עם השנים, עבר עליו מהפך מאנרכיסט לציוני שרוף ובשנים האחרונות החל גם להתעניין בהיסטוריה של עם וארץ ישראל.
לפני 20 שנה, התחילו הבעיות בלב. הוא נאלץ לעבור מהשדות המושקים לאוטומציה, עבודה שהתאימה יותר למצבו הבריאותי הנוכחי. לפני עשר שנים בעקבות ניתוח מעקפים, יצא מהענף אבל תמיד שאף וחלם לחזור אליו. גדעון עבד מאז בכלבו, אבל שנים ראה בו דבר זמני, או מציאות שנכפתה עליו.
בעשר השנים האחרונות גדעון כאילו הזקין. היו לו הרבה בעיות בריאות וחייו התרכזו בעיקר במשפחה. היה סבא משוגע על נכדיו הקטנים, אותם הרכיב על אופניו בכל רחבי הקיבוץ, הקדיש להם הרבה מזמנו והם היו לו מקור אושר ונחמה.
גדעון נשאר תמיד נאמן למקורותיו הארגנטינאים, הוא חי כדורגל בכל נשמתו ומסיבות סטייקים היו בילוי קבוע עבורו.
לפני שנתיים קנה מחשב, שהפך עבורו למוקד של עניין. שייט באינטרנט בכל העולם: בחדשות, בערוצי הקניות, באתרי הספורט וגם בצ'טים, שם הופיע לעיתים, כאיש צעיר וניהל שיחות, בעיקר בספרדית עם כל העולם.
בשנה האחרונה גדעון הרגיש לא טוב. לפני כשלוש שבועות אושפז בסורוקה  ביחידה לטיפול נמרץ, עבר שלושה צנתורים שלא הועילו, לפני שבוע עבר ניתוח שממנו לא התאושש.
כמו הרבה החלטות בחייו, גם לניתוח הלך מתוך החלטה שקיבל בשלמות, הוא החליט שאיננו רוצה להמשיך בסבל, רצה להיות כבר אחרי הכל.
גדעון השאיר אחריו את אשתו אליה היה קשור בכל נפשו וממנה לא נפרד מזה 42 שנה – חברתנו בטי, את רחל, רוני ועופר ילדיו, 6 נכדים, את אחיו, חברנו ויקטור, ואת בני המשפחה שאהבוהו מאוד.

 

יהי זכרו ברוך


גלריית תמונות