פרומקין פרומה 1898 - 30.7.1983  

קורות חיים:  


פרומה נולדה בחברון בחג השבועות תרנ"ח (1898) למשפחה חסידית שהתגוררה בחברון מזה דורות. במשך ימי חייה הארוכים עברה כמה תקופות מרכזיות בחיי היישוב היהודי בארץ.
לידתה, כאמור, בחברון בתקופה העותומנית. הסביבה ערבית, יחסי השכנות טובים בד"כ. בבית קיבלה חינוך מסורתי מודרני. בנוסף לעברית וליידיש שדיברו בבית רכשה את השפה הערבית, שהייתה שפת השכנים.
נעוריה בירושלים, כשאביה עבר לעבוד בבית הזקנים בעיר. כאן סיימה את ביה"ס העממי "למל" ואת ביה"ס התיכון "אליאנס". בבית-הספר רכשה עוד שתי שפות – צרפתית ואנגלית. היא למדה ביחד עם בנותיו של אליעזר בן-יהודה ויתכן שבזכותן העברית הרהוטה שהייתה בפיה. ב-1917כבשו בריטים את הארץ מידי הטורקים ונפתחה תקופת המנדט הבריטי.
בגורתה בתל-אביב, בה גדלים עדה, ארקה והדר. הם מסיימים את לימודיהם ופונים איש לדרכו. עדה התגייסה לחיל הנשים הבריטי, ארקה הצטרף בשנת 1944 לגרעין שייסד את בארי והדר יצא ללמוד בביה"ס הימי בחיפה. בית ההורים נשאר הבית החם, המשמש מקום אליו אהבו הבנים לבוא ולהיפגש. בראשית שנות ה-60, נפטר מיכאל בעלה, אז מחליטה פרומה להצטרף אלינו, לבארי. המעבר היה חד,
פרומה מקבלת חדר אותו הצליחה לארגן כך שיהיה תכליתי ומסודר בטוב טעם.
פרומה הייתה אישה תרבותית מאד. אהבה מוסיקה, היה לה יחס לתמונה, לפסל ולספר. היא הייתה אישה קפדנית, דבר שהתבטא הן בלבושה המסודר משהו, ביחסה לעצמה ולסובב אותה. אהבה לטייל ברגל ברחבי המשק ומחוצה לו, גם טיילה בארץ במידת האפשר: וטיול הטיולים שלה היה משהפליגה עם הדר לניו-יורק והיא אז כבת 70 שנה.
פרומה עבדה בספריית ביה"ס בבארי שנים רבות ואהבה את עבודתה. משנחלשה ראייתה ונאלצה להפסיק לעבוד, ציער אותה הדבר מאד.
פרומה הייתה מעורה בחיי המשק וחברים רבים ודאי זוכרים את סיפוריה מימי ילדותה ונעוריה, מימי הטורקים, מסורת-החג בבית אבא ועוד סיפורים שנהגה להשמיעה לפרקים בחדר האוכל. אי-אפשר שלא להזכיר את העברית שהייתה שגורה בפיה, מתובלת בביטויים מהימים של טרם היות חשמל בארץ.
במשפחה הנהיגה את ארוחת הערב של מוצ"ש, שהיוותה במשך שנים את נקודת המפגש המשפחתית המרכזית.
לפני כ-3 שנים נפלה ושברה ירך. כאשר נזקקה לעזרה סיעודית מלאה , התעקשה לעבור לבית אבות. מאז מאז שהתה במרכז "ורה-סלומונס" בכפר-סבא ואפילו נהנתה שם מערבי התרבות הרבים וכן אהבה להאזין לרדיו.
בחג השבועות האחרון חגגנו – ניניה, נכדיה ובניה – את יום הולדתה ה-85. עוד ימים רבים אחר-כך הרבתה  להיזכר בסיפוק במפגש זה.
עד לימיה האחרונים שמרה על ערנותה וצלילות דעתה ונפרדה מאיתנו שבעת ימים ומעשים ביום 30.7.1983

יהי זכרה ברוך


גלריית תמונות