רואש אליהו 7.4.1922 - 26.12.2003  

קורות חיים:  

 

אליהו נולד ב-7 באפריל 1922 במרוקו הספרדית, בן יחיד בין 11 אחיות. בצעירותו ספג את התרבות הספרדית. בילדותו אירעה לו תאונה בעמוד השדרה ששינתה ופגמה במבנהו הגופני. הוא עלה ב-1949 לארץ לבדו, כשמכל האחיות שרדו ממחלות רק שלוש, שעלו אחריו לארץ עם אמו. הוא הגיע לבארי עם הקבוצה הספרדית. אליהו גדל בבית מסורתי. גם בבארי שמר על אורח חיים מסורתי וחוץ מתורנויות שבת, השתדל לשמור על קדושת השבת. התחתן עם מלכה שהגיעה עם קבוצה שמנתה 9 בחורות שעלו מתורכיה.
אליהו ומלכה חשוכי בנים, אך מאוד אהבו ילדים. לכן הם השקיעו הרבה באימוץ ילדים. הראשון שאימצו היה ראובן נגלר, שאהבו והוא החזיר להם אהבה והערכה. היתה להם ילדה, מזל, שאימצו אותה מגיל שבע והתייחסו אליה כבת, שמרו איתה על קשר גם אחרי עזיבתה כבוגרת חברת הנוער, אך היא נהרגה בתאונת דרכים. אחריה אימצו את חנה שהיה לה אח תאום בבארי. נקודת האור שנשארה, ראובן, שמר אתם על קשר חם, אך גם הוא הלך לעולמו והותיר אותם עריריים.
הקשר הזוגי החזק של אליהו ומלכה הוא מן הדברים המופלאים. למסירותם אחד לשני, אין גבול. אליהו טיפל במלכה במחלתה במסירות ואהבה אין קץ.
במשך חייו בבארי, נשא אליהו בהרבה תפקידים ועבודות. לכל עבודה ותפקיד התמסר כולו טוטלית. הוא עבד בבניין, ברפת, בדיר, בלול, בנגריה במכבסה, בציוד ההשקייה של הפלחה, בחדר-האכילה ובשנים האחרונות עבד בשרברבות. הוא הפך למוסד. מחסן השרברבות המה חברים מענפים קרובים בעת הפסקת הקפה בשעה עשר.
ב-1953 ריכז את הסנדלרייה, היה חבר ועדת קליטה, היה אחראי על תקינות המקררים, וב-2001 קיבל על עצמו אחריות על הטלוויזיות.
אליהו אהב ספורט, היה חסיד הכדורגל, הִרבָּה לראות משחקים ולנחש תוצאות בטוטו. תחביבו השני היה השח-מט ובפברואר 70 השתתף עם ברוך מאיר באליפות השחמט של ההתיישבות העובדת ויחד זכו במקומות מכובדים.
היה איש רעים להתרועע, חביב על חבריו ומכריו, וכולם החזירו לו אהבה. אהב את הזמר הספרדי המסורתי, כפי שאהב להאזין למוסיקה הישראלית. כשהיה בריא אהב להזמין חברים למשחק ולכוסית משקה. אהב לשחק שש-בש, ובמועדון היה כוכב הדומינו חמישיות. הוא הוסיף למשחק ציוריות ודינמיקה פיזית בהתלהבותו. הוא ומלכה אהבו לקבל אורחים מכל הלב, ביתם היה פתוח. אליהו אהב לטפח את ביתו, אהב לחדש את ריהוטו וציודו.
אליהו היה אדם רגיש ונדיב. הוא הרבה לתרום לכל עמותה שפנתה אליו. היה בעל רגישות חברתית גבוהה, אותה לא ביטא במלים כי אם במעשים.
הוא טיפח את קשריו המשפחתיים. הוא אהב את קרוביו, את אחיותיו ואת צאצאיהן, וכולם החזירו לו אהבה. אליהו יחסר לכולנו ולמלכה, שהיה כל עולמה.
נפטר ב-26 בדצמבר 2003.


יהי זכרו ברוך.


גלריית תמונות