כפרי דבורה'לה 23.3.1934 - 11.4.2006  

כפרי דבורה'לה
כפרי דבורה'לה

קורות חיים:  

 

דבורה'לה נולדה וגדלה בתל-אביב של ראשית שנות ה-30. הבת הצעירה לבית משפחת ברודא. אחות לרחל ושמשון. ההורים, חדווה ושמעון, היו עולים חדשים כמו רוב תושבי השכונה באותם ימים. דבורה'לה הצטרפה לסניף "הנוער העובד" בבית דב הוז, לקבוצת "במעלה" ויחד עם ראשוני הנערים הגיעה להכשרה בבארי. דבורה'לה הייתה אז נערה בת 15 ויחד עם חבריה החלה את חיי העבודה בגיל כה צעיר. רוב העבודות היו עבודות כפיים חקלאיות: ניכוש, זריעה וקטיף.

בצבא שירתה בנח"ל ועם תום השרות חזרה עם חבריה לבארי. דבורה'לה עבדה שנים רבות בגן "שקד" לצידן של רבקה'לה ולאה חוטר-ישי.

בבארי נישאה ליוס'לה, גם הוא מחברי קבוצת "במעלה" וכאן נולדו שלושת הילדים: ורד, הגר ורן. אחרי שנים של עבודה כמטפלת בגן, ואחר כך מספר שנים כמטפלת בכיתת "שיבולים", הייתה אחראית על מחסן בגדי הילדים. ובסיום תפקידה זה עברה לעבוד כמזכירה טכנית במזכירות. בימים שלא היו לנו טלפונים בבתים ובמקומות העבודה, כולנו היינו תלויים בשירותי המזכירות, דבורה'לה ידעה זאת והייתה חרוצה וקפדנית בעבודתה. מכינה את הדואר למשלוח ומקבלת  מהמכונית האדומה משלוח של דברי דואר, אוספת את העיתונים ומחלקת בתאי הדואר, שולחת את היומונים לכל המינויים הרבים, מטפלת בתעודות ומסמכים של כל האוכלוסיה. הכל עבר תחת ידיה וסודר בתיקים מוקפדים שרק עידן המחשב העביר אותם מן העולם. את עבודתה זו אהבה עד מאד ונפרדה ממנה בצער אחרי יותר מ-15 שנה.

לפני כ-12 שנים התגלה בראשה גידול שבעטיו עברה ניתוח קשה ומסובך. 12 השנים האחרונות לחייה היו שנים קשות של התאוששות, תקווה ושוב מחלה.

 דבורה'לה איבדה את רוב המיומנויות והיכולות שאפיינו אותה כל חייה. מאישה חרוצה שדואגת לכל פרט, הפכה לזקוקה לסיוע. פחות ופחות נראתה מחוץ לביתה.

כל השנים הללו טיפל בה יוס'לה במסירות אין קץ וסירב להצעות להוציאה מן הבית.

רק בחודשי חייה האחרונים שהתה ב"נאות בארי" וגם שם דאג לה יוס'לה וסעד אותה ככל יכולתו.

דבורה'לה נפרדה מאיתנו בליל הסדר ביום י"ד בניסן תשס"ו. השאירה אחריה את יוס'לה, הילדים ושמונה נכדים.

 

יהי זכרה ברוך.

 

 

גלריית תמונות

 

 

 דבורה, זה השם שניתן לך בהולדתך, אך בשבילנו היית תמיד דבורה'לה. נולדת בחודש מרץ 1934 להורייך שמעון וחדוה ברודה, אחות צעירה לאחותך רחל ולאחיך שמשון. גרתם בבית קטן בדרום תל-אביב ושם עברה עלייך ילדותך, עד שבגרת והצטרפת לגרעין "במעלה" שיצא להגשמה בקיבוץ בארי, שאז נחשב לקצה העולם – הנגב הרחוק. הצטרפת לקבוצה עליזה ותוססת והיית חלק ממנה. היית בין הבנות הראשונות שלנו שעבדו עם ילדים בגן שקד, בעוד רובנו עובדות בחקלאות או בענפי שירות. קינאנו בך בשל מקום עבודתך המבוקש. במשך הזמן עבדת גם במקומות נוספים, ובין היתר, שנים רבות במזכירות הטכנית. עברת קורס לאיתות במורס, כי הקשר בין הישובים המבודדים היה אז באיתות, וזאת לפני עידן הטלפונים, הפלאפונים, הפקסים ואמצעי הקשר האחרים. בכל לילה היית מטפסת למרומי מגדל המים ומאותתת לישובי הסביבה. כאן בבארי, הכרת את יוס'לה, שהצטרף ל"במעלה" עם קבוצה מחולון. התאהבתם, נישאתם והבאתם לעולם 3 ילדים: ורד, הגר ורן. טיפחת את ביתך ואת משפחתך ועקבת בדאגה ובמסירות אחר גידול ילדייך. עם יוס'לה צעדת יחד לאורך השנים, בימי שמחה וצער, יחד בטיולים בארץ ובחו"ל, במסיבות וארועים, כאלה ואחרים, עד אשר לפני 12 שנים נאלצת לעבור ניתוח מסובך בראש, ניתוח ממנו לא התאוששת. בתחילה כולנו קיווינו לטוב, אך שוב לא היית אותה דבורה'לה שהיכרנו, ולאט לאט, מצבך הלך והתדרדר, ואַת, אותה אישה חרוצה שדואגת לכל, נזקַקְת לעזרה בתיפקוד היומיומי, עד שנאלַצְת לעבור ל"נאות-בארי", שם טיפלו בך במסירות רבה, כשיוס'לה כל הזמן לצידך, דואג, מטפל, מעודד ותומך, משתדל לעזור כמיטב יכולתו, מוותר על הרבה מעיסוקיו ותחביביו על מנת להיות איתך עוד קצת. גם כשאושפזת היה איתך, ויחד עם רן היו לצידך עד רגעייך האחרונים, עד שנפרדת מאיתנו לנצח, ביום שלישי שלפני ליל-הסדר, והצטרפת לחברייך מ"במעלה" שהלכו מאיתנו במשך השנים. זכורה לי סיטואציה מצחיקה: היית צעירה כהַת- עור, למרות מוצאך הייקי. באחת החופשות נסעת לתל-אביב וביקשת לקנות חולצה באחת החנויות. המוכרת שחשבה אותך לתימניה, אמרה למוכר השני ביידיש, שיוריד לך מלמעלה איזו חולצה 'שמאטע' מסוג ב'. את כמובן הבנת מה שאמרה, ענית לה בעברית, יצאת מהחנות והשארת אותה המומה. שלום לך דבורה'לה, מנת סבלך תמה. אַת הולכת לעולם שכולו טוב ומשאירה אֶת משפחתך מיותמת ואותנו עצובים. נוחי בשלום על משכבך וינעמו לך רִגבי עֲפַרה של בארי. בהולדתך, אך בשבילנו היית תמיד דבורה'לה. נולדת בחודש מרץ 1934 להורייך שמעון וחדוה ברודה, אחות צעירה לאחותך רחל ולאחיך שמשון. גרתם בבית קטן בדרום תל-אביב ושם עברה עלייך ילדותך, עד שבגרת והצטרפת לגרעין "במעלה" שיצא להגשמה בקיבוץ בארי, שאז נחשב לקצה העולם – הנגב הרחוק. הצטרפת לקבוצה עליזה ותוססת והיית חלק ממנה. היית בין הבנות הראשונות שלנו שעבדו עם ילדים בגן שקד, בעוד רובנו עובדות בחקלאות או בענפי שירות. קינאנו בך בשל מקום עבודתך המבוקש. במשך הזמן עבדת גם במקומות נוספים, ובין היתר, שנים רבות במזכירות הטכנית. עברת קורס לאיתות במורס, כי הקשר בין הישובים המבודדים היה אז באיתות, וזאת לפני עידן הטלפונים, הפלאפונים, הפקסים ואמצעי הקשר האחרים. בכל לילה היית מטפסת למרומי מגדל המים ומאותתת לישובי הסביבה. כאן בבארי, הכרת את יוס'לה, שהצטרף ל"במעלה" עם קבוצה מחולון. התאהבתם, נישאתם והבאתם לעולם 3 ילדים: ורד, הגר ורן. טיפחת את ביתך ואת משפחתך ועקבת בדאגה ובמסירות אחר גידול ילדייך. עם יוס'לה צעדת יחד לאורך השנים, בימי שמחה וצער, יחד בטיולים בארץ ובחו"ל, במסיבות וארועים, כאלה ואחרים, עד אשר לפני 12 שנים נאלצת לעבור ניתוח מסובך בראש, ניתוח ממנו לא התאוששת. בתחילה כולנו קיווינו לטוב, אך שוב לא היית אותה דבורה'לה שהיכרנו, ולאט לאט, מצבך הלך והתדרדר, ואַת, אותה אישה חרוצה שדואגת לכל, נזקַקְת לעזרה בתיפקוד היומיומי, עד שנאלַצְת לעבור ל"נאות-בארי", שם טיפלו בך במסירות רבה, כשיוס'לה כל הזמן לצידך, דואג, מטפל, מעודד ותומך, משתדל לעזור כמיטב יכולתו, מוותר על הרבה מעיסוקיו ותחביביו על מנת להיות איתך עוד קצת. גם כשאושפזת היה איתך, ויחד עם רן היו לצידך עד רגעייך האחרונים, עד שנפרדת מאיתנו לנצח, ביום שלישי שלפני ליל-הסדר, והצטרפת לחברייך מ"במעלה" שהלכו מאיתנו במשך השנים. זכורה לי סיטואציה מצחיקה: היית צעירה כהַת- עור, למרות מוצאך הייקי. באחת החופשות נסעת לתל-אביב וביקשת לקנות חולצה באחת החנויות. המוכרת שחשבה אותך לתימניה, אמרה למוכר השני ביידיש, שיוריד לך מלמעלה איזו חולצה 'שמאטע' מסוג ב'. את כמובן הבנת מה שאמרה, ענית לה בעברית, יצאת מהחנות והשארת אותה המומה. שלום לך דבורה'לה, מנת סבלך תמה. אַת הולכת לעולם שכולו טוב ומשאירה אֶת משפחתך מיותמת ואותנו עצובים. נוחי בשלום על משכבך וינעמו לך רִגבי עֲפַרה של בארי.


הספד חנהל'ה