שורק אברהם 1923 - 7.2.1990  

קורות חיים:  

 
אברהם נולד בשנת תרפ"ג 1923, בבצרה אשר בעיראק. הוא למד בבי"ס יסודי יהודי "אליאנס" ששפת ההוראה הייתה בו ערבית. למדו שם אנגלית וצרפתית כשפות זרות, וברשות השלטונות למדו עברית שעתיים בשבוע בכסות של לימודי דת. לתיכון הוא עבר לבי"ס ממלכתי. ומיד לאחר שעבר את הבגרות, הלך ללמוד בבי"ס למורים, והוסמך להוראה.
הוא לימד בבי"ס יסודי שנתיים ואחר-כך עבר ללמד בתיכון ונבחר ליועץ ליו"ש מחלקת החינוך.
ב – 1942 הצטרף אברהם לתנועת "החלוץ" במחתרת כמעט עם היווסדה, אחרי הפוגרום ביהודים, והיה פעיל כמדריך.
אחרי זמן קצר הצטרף ל"שורה" היא ארגון ההגנה ועסק בבניית סליקים להסתרת נשק. לארץ הוא עלה ב – 1945 הוא גנב את הגבול הסורי והגיע ישר לקיבוץ רמת הכובש והצטרף ל"הכשרה" הבבלית.
ב – 1946 באיחוד עם מה שנותר מ-3 הכשרות, הגיע לגרעין ששהה ששה חודשים בקיבוץ אלונים. ברמת הכובש הוא היה מזכיר ההכשרה ובאלונים חבר מזכירות וסדרן עבודה.
הגרעין הבבלי הראשון הצטרף לבארי בתחילת 1947. עם בוא הגרעין חיפשו עבודה נוספת וזאת נמצאה בבית החרושת "רימון" בגבעת ברנר. קבוצה גדולה עבדה שם, ושם הכיר אברהם את רבקה.
ביולי 1947 נערכה חתונה משולשת בנחביר, שרבקה ואברהם היו אחד הזוגות. ביוני הוא כבר שימש כשומר שדות וכסגן למוכתר.

לותיקים בינינו לא צריך להסביר מה היה תפקידם של המוכתר ושל שומר השדות בימים של טרום מדינה ונגב שיהודים באו אליו זה עתה.
אברהם בידיעתו את השפה ובאופיו ההחלטי והתקיף ידע למצוא נתיבים אל ליבם של הבדווים של אז, וגם אחרי מלחמת הקוממיות המשיך בבארי בקשרים שלא פסקו עם הבדווים שבינתיים נשארו ברצועה, זכור האוהל שעמד במחנה שבו קיבל אברהם את הבדווים וקישר עם צה"ל.
לרבקה ולאברהם נולדו: אילת, גיורא ורון. אברהם עבד בענפים שונים. הוא מילא תפקידים רבים: אקונום, סדרן עבודה, רכז קניות של המשק, רכז קניות של הדפוס ומיד אחרי מלחמת ששת הימים כאשר גייסו את כל יודעי הערבית, גויס אף הוא לשירותי הביטחון.
הוא הסתובב ברצועה כבן בית וכאילו התפקיד נוצר בשבילו. עד אותה תאונת דרכים ה – 21.3.1969 אברהם נפצע קשה עם פגיעה בראש. מתאונה זאת לא חזר לאיתנו ומצבו הלך והדרדר עם יום מותו.
21 שנה היה שרוי בדיכאון ובריאות לקויה, תחילה בחדרו ואחר-כך בבית אבות ושוב חזר הביתה לפי בקשתו עד שמצבו החמיר, ושוב בבית אבות.
אברהם אהב מאוד את החיים וידע חדוות חיים, אך הוא לא ידע פשרות וכשגורלו התאכזר לו, הוא לא מצא כוח לשקם את עצמו אלא להיפך. התאונה תפסה אותו והוא רק בן 46.
21 שנותיו האחרונות לא היו שנות חיים.

 

יהי זכרו ברוך


גלריית תמונות