חברים נופלים הורים בנים/ילדים יצירת קשר חיפוש אתר בארי
לזכרם - אתר הנצחה של קיבוץ בארי
בן-צבי שושנה
בן-צבי שושנה
שם משפחה קודם  גוטנסקי
 
לידה  21/7/1928
ירושלים
 
פטירה   25/6/2017
בארי
הורה של  אורי, דני, תמי

שושנה בן-צבי

21.07.1928 – 25.06.2017

ד' באב תרפ"ח - א' בתמוז תשע"ז

 

שושנה נולדה בשנת 1928 בירושלים להוריה שלמה ורוזה גוטנסקי, שעלו מספר שנים קודם לכן מהעיירה מוטלה שבמזרח פולין. רוזה נפטרה מסיבוכים בלידה 7 ימים בלבד לאחר לידתה של שושנה ואביה הצעיר נותר עם תינוקת ללא שום יכולת לגדלה לבדו. בתחילה סייעה בידו אחותו הרווקה אך בהמשך הוא הפקיד את שושנה הפעוטה בבית היתומים בירושלים. האב נסע בשנית לעיירתו מוטלה וחזר  משם כשהוא נשוי לאשה חדשה, שרה יזערסקי,  אשר תהפוך לאמה לכל דבר של שושנה. שרה הייתה מסורה מאד לבתה ואהבה אותה בכל נימי נפשה. רק בגיל 16 למדה שושנה על שאירע בעת לידתה ועל העובדה כי שרה איננה אמה הביולוגית,  וכן ששמה בא להנציח את שם אימה רוזה.

בית הוריה של שושנה בירושלים  היה בית חילוני וכך גם היה החינוך שהיא ספגה. האב, שהיה בעל מסגריה גדולה באזור מחנה-יהודה האמין בעבודה וחריצות והאם הייתה אישה חמה שאהבה לארח וביתם תמיד היה מלא באורחים, קרובים ומכרים. שושנה למדה בבית החינוך של זרם העובדים ולאחר מכן בבית ספר תיכון מקצועי לבנות "סליגסברג", במגמת פקידות. תמיד דאגה לציין עד כמה לא אהבה ללמוד ואיך תמיד השיגה "בלתי מספיק" במתמטיקה, אך זו הייתה הצטנעות בלבד. שושנה הייתה מילדותה אשת ספר, בעלת כושר ביטוי מפותח, שאהבה מאד לקרוא ולכתוב. מגיל צעיר הצטרפה לתנועת "מחנות העולים" בירושלים ובהיותה בכיתה ט', למרות גילה הצעיר, כתבה מכתבים לבן-גוריון בדרישה שיקבל אותה ואת חבריה לתנועה, לגדודי הנוער של ההגנה. ואכן שושנה הפכה לחברה פעילה במאבק המחתרתי בירושלים כנגד השלטון הבריטי. היא התאמנה בלימוד איתות מורס, בקפ"פ וירי באקדח. עיקר פעילותה היה בהדבקת כרוזים ברחבי העיר, משימה אותה ביצעה עם ידידה רחבעם זאבי (גנדי). את לימודיה סיימה בסוף י"א עת התגייסה לפלי"ם (פלוגות הים של הפלמ"ח) ונשלחה עם הכשרת מחנות-העולים לקיבוץ יגור. שושנה, הבת היחידה והמפונקת מירושלים, נאלצה להסתגל לחיים של צנע באוהל עם מזרון קש וארגז תפוזים כארון בגדים. ביגור עבדה בבתי-ילדים והתאמנה עם חבריה בהנחתת סירות של עולים על חופי הארץ. ב - 1947 חזרה שושנה לירושלים כדי לסיים את לימודי התיכון ובמקביל התגייסה שוב ל"הגנה" ואף יצאה לאימונים בקבוץ מעלה-החמישה. בעת החלטת האו"ם על חלוקת הארץ הייתה כבר מגויסת כפקידת המג"ד של גדוד "מוריה" הירושלמי. עד צאת הבריטים מהארץ עסקה שושנה בפעילות של הברחת נשק והתארגנות להקמת המדינה. בתקופת מלחמת העצמאות שירתה כפקידה במחנה שנלר שבירושלים. שושנה הייתה נערה יפיפייה. מחזרים רבים היו לה בעיר, אך לא כולם נשאו חן בעיני הוריה וכדי שתעשה את הבחירה הזוגית הנכונה בעיניהם הם דאגו לה למגורים אצל בן-דוד בחיפה ואף לעבודה כפקידה ב"משביר" בעיר. בראשית 1951 הכירו לה את יוסף ולאחר התאהבות קצרה הם נישאו. יוסף המיושב, בעל הרקע הדתי היה היפוך אישיותה של שושנה אבל זה כנראה מה שהפך את האהבה ביניהם לחזקה מאוד. היא ידעה ליצור מערכת יחסים הדדית ומתחשבת ביניהם וכך למשל, לכבודו של בעלה דאגה שהמטבח בביתם יהיה כשר למרות היותה חילונית לחלוטין. הם קבעו את מגוריהם בשכונת קרית-אליעזר בחיפה שם גרו עד שעברו והתבססו ברחוב מסדה שבשכונת הדר. ב- 1952 נולד אורי וב -1955 נולד דני. את ילדיה העדיפה ללדת קרוב לאמה, בירושלים ואצלה גם "התפנקה" שלושה חודשים לאחר כל לידה. רק ב -1958, כשדני הגיע לגיל שלוש, היא יצאה לעבוד. בתחילה הייתה מזכירה של  "בית-ספר תיכון ערב חדש" בחיפה ולאחר מכן מזכירה של "אוניברסיטת ערב", כך שרוב ימות השבוע היו הילדים רק עם אביהם בשעות הערב. תמי, בת הזקונים, נולדה ב -1966 והביאה שמחה רבה לחייהם. ב -1972 החלה שושנה להיות המזכירה הכול יכולה של בית-הספר "חוגים" בחיפה ותפקיד זה מילאה עד יציאתה לגמלאות ב- 1988.

בשנות החמישים לחייה גילו שושנה ויוסף את הנסיעות לחו"ל. גילו והתאהבו... במשך 25 שנה היו נוסעים לפחות פעמיים בשנה לחו"ל ושושנה הייתה חוזרת תמיד מלאת רשמים וחוויות. אין כמעט פינה בכדור הארץ בה לא ביקרו. בהיותה בת 55 החליטה שושנה שהיא רוכשת מכונית והוציאה רישיון נהיגה בו הייתה גאה מאד.

בשנת 1989, עם צאתה לגמלאות, עברו שושנה ויוסף לחיות במחיצת ילדיהם אורי ודני בבארי. מעמדם כהורי חברים לא מנע מהם להשתלב בחברה הקיבוצית ובמהלך כל שנות חייה בבארי חשה שושנה כחלק מהקיבוץ, הביעה את עמדתה בכל נושא שנדון בחדר-אכילה ועל המדרכות ואף הייתה פעילה בתחומים שונים. כך למשל קיבלה אחריות על ספריית הוידיאו, בתקופה שבה עדיין צפו בסרטים באמצעות קלטות. שושנה לא ויתרה גם על עבודה ורוב שנותיה בבארי עבדה במסירות ואחריות במזכירות הטכנית. כאשר פרשה מהעבודה במזכירות עברה לעבוד בבית איריס. שושנה הייתה גאה בעבודות היד שעשתה, ממש עד ימיה האחרונים.

הקרבה לילדים ולנכדים נתנה תוכן לחייה וגרמה לה לאושר רב, אך היה גם מחיר למעבר לבארי - המרחק מחבריה הקרובים והרבים שנותרו בחיפה הקשה עליה מאוד. גם בהיותה בבארי המשיכה שושנה במסעותיה לגילוי העולם ויצאה לפעילויות וטיולים של גיל הזהב ברחבי הארץ.

הטרגדיה שנחתה על המשפחה ב-1995 עם אובדן שני ילדיה הרכים של תמי הייתה לשבר נוראי בחייה של שושנה והמשפחה כולה. שנים רבות לאחר-מכן הייתה פולטת אנחה ולוחשת באוזנו של אורי כמה זה קשה לה. רק התאוששותה המופלאה של תמי ושיקום חייה הצליחו לרפא במעט את הפצע.

שושנה הייתה סבתא למופת. ידעה לתת אהבה לילדיה ול -16 נכדיה והם אהבו לבקר אותה. ביתם של שושנה ויוסף היה למרכז המשפחה, כאשר בכל שבת נפגשו הילדים והנכדים לארוחת צהריים.  

בשמונה השנים האחרונות החלה  בריאותה להידרדר. היא נזקקה לסיוע בביתה ואת חודשי חייה האחרונים העבירה בשלווה "נאות בארי".

גם מתוך ערפילי הכרתה ידעה לציין כי חייה היו מלאים וטובים. כך גם נזכור אותה לתמיד. 

יהי זכרה ברוך.

מזהה  53
העתקת קישור