חברים נופלים הורים בנים/ילדים יצירת קשר חיפוש אתר בארי
לזכרם - אתר הנצחה של קיבוץ בארי
גדיש(לאיצ'ה) לאה
גדיש(לאיצ'ה) לאה
 
לידה  28/4/1926
בולגריה
 
פטירה   19/6/2010
בארי
לאצ'ה נולדה בבולגריה, כבת שנייה להוריה חמדה וניסים אלעזר. המשפחה הייתה ציונית חילונית. שני הוריה עסקו בהוראה ואביה היה מנהל בית הספר היהודי "התקווה". בילדותה נקראה לילי, וכשהייתה כבת 3 חודשים עלתה המשפחה ארצה באנייה.
לאצ'ה סיפרה לילדיה כי במהלך ההפלגה נשמטה מידי אמה וכמעט ונפלה לים.
הוריה היו בין מייסדי מושב העובדים בית-חנן, והפכו להיות חקלאים שגידלו פרדס ובעלי כנף. אביה היה מוכתר הכפר ובביתם התארחו מפעם לפעם ראשי "היישוב". בילדותה היתה רזה מאד והצטיינה בריצות למרחקים קצרים. ימי תום הילדות באו לקיצם עם מות אמה. אביה נישא בשנית, ולאצ'ה לא רוותה נחת. היא נאלצה לעבוד קשה בעבודות הבית ובענפי המשק.
בהיותה בת 19, פנתה בעזרת אחותה הבכורה, מזל, למזכירות תנועת הנוער-העובד, וביקשה להצטרף להכשרה בגרעין הטוב ביותר. היא צורפה לקבוצת הנוער-העובד ששהה בקיבוץ מעוז-חיים, ומשם עברו להכשרה בכפר סולד. בהמשך התאחדה הקבוצה עם גרעין "הצופים ב'" ויחד עלו למחנה במושבה גדרה. שם הכירה את מיכאל, שלמד מטעם הקבוצה, בבית- הספר החקלאי "כדורי". האהבה פרחה והם נכנסו לגור באוהל משפחה. ברוח הימים ההם, צורף אליהם "פרימוס" – דייר משנה.
לאצ'ה ומיכאל נישאו בשנת 1946 בת"א, כשהיה עוצר ברחובות מחמת המצב הביטחוני. לזוג הצעיר נולד בגדרה בן בכור, אילן ז"ל, ועם המעבר לבארי, לאחר מלחמת העצמאות, התווסף למשפחה יובל.
אסון כבד ניחת על המשפחה, כשאילן בן השש נפטר באורח טרגי.
שנה לאחר מותו, נולד רביב, ורותם, בת-הזקונים, נולדה במלחמת קדש והגיעה הישר מבית-היולדות למקלט.
לאצ'ה עבדה במתפרה כתופרת לילדים, והתמידה שנים רבות. הייתה משכימה קום, מתיישבת ליד מכונת התפירה, וידי הזהב הפליאו לתפור לדורות רבים של ילדי בארי, את בגדי-הים, הפיג'מות, הסינרים, בגדי היומיום והחג. היא הייתה חרוצה, דייקנית ומסורה לעבודתה.
לאצ'ה הייתה אשת בית. אהבה וטיפחה את ביתה. שמה נודע כאופה מעולה. במשפחה זוכרים כולם את טעמן של העוגות הנפלאות שאפתה ואת הבורקסים שהוגשו חמים וריחניים בארוחות המשפחתיות.
אך גאוותה הגדולה הייתה הגינה הפורחת תמיד, אותה טיפחה במו אצבעותיה "הירוקות". בשמחה הייתה מחלקת ייחורים לכל המעוניין.
ללאצ'ה היה חוש מוזיקלי טבעי. היא היטיבה לנגן במפוחיות פה, והייתה מופיעה בערבי תרבות כשהיא מלהטטת עם שתי מפוחיות – המז'ורית והמינורית. גם באֵרועים משפחתיים היו מיכאל ולאצ'ה מנגנים יחדיו ומשמחים את בני המשפחה.
לאצ'ה ניחנה בקול זמיר מופלא. היא הייתה חברה במקהלה המקובצת של הקיבוץ-המאוחד, ובמקהלה המקומית שימשה כסולנית. שנה שנה הרטיטה את כל משתתפי ליל-הסדר בזִמרת הסולו שלה: "בוא ואשק לך". בניה זוכרים את התרגשותה לפני ההופעה.
לאצ'ה ומיכאל נרתמו בכל מאודם למשימת הקליטה והאימוץ של נערים וילדים שנשלחו להתחנך בבארי, ביניהם היו נערים בוגרים מילדיהם הפרטיים. זכור רחביה מחברת הנוער "איתנים", שאומץ על ידם ונשאר בקשר אמיץ עם בני המשפחה עד עצם היום הזה. בוריס קפיטנוב אשר הגיע לקיבוץ בגיל 14 נקלט במשפחה והיה לאחד האחים, יוסי אברהם שהגיע בכיתה א', ושמוליק רייזל שהגיע בכיתה ו' בני כתתו של יובל, שהגיעו כילדים צעירים והיו כבני משפחה לכל דבר, ונערים נוספים שאף הם זכו להתקבל בחום ובאהבה על ידי המשפחה.
ילדי המשפחה זוכרים לטוב את ביקוריהם אצל הדודים במושב בית-חנן ובקיבוץ מעיין-ברוך, שם היו להם דודים גם מצד אמא וגם מצד אבא.
נכדיה של לאצ'ה זוכרים בערגה את דאגתה האוהבת אליהם, את צחוקה הקולני המתגלגל, שירתה ונגינתה, וכמובן את מאפֶיהָ והבגדים שתפרה וסרגה להם.
בערוב ימיה חלתה במחלת האלצהיימר. מי שסייע והיה מעורב בטיפולה, היה חתנה, משה קלדרון ז"ל, שאותו אהבה עד מאד. השבוע ימלאו חמש שנים למותו.
לפני כשנתיים הועברה ל"נאות בארי" וזכתה לטיפול מסור ואוהב מצד כל הצוות. רחל פריקר ליוותה וניווטה את הטיפול בנועם ובמקצועיות ראויה לכל שבח.

לאצ'ה נפטרה לפנות בוקר שבין שישי לשבת בתאריך 19/06/2010 , בשקט וברוגע.

יהי זכרה ברוך!
מזהה  5
העתקת קישור