חברים נופלים הורים בנים/ילדים יצירת קשר חיפוש אתר בארי
לזכרם - אתר הנצחה של קיבוץ בארי
כהן רפי
כהן רפי
 
לידה  12/4/1950
מרוקו
 
פטירה   26/10/2016
ישראל
הורה של  הילה, שי, קרן, גיא
רפי כהן

נולד: 12.4.1950       נפטר: 26.10.2016

רפי נולד להוריו שמעיה ואסתר, בספרו, עיר קטנה במרוקו. המשפחה התגוררה במלח, הגטו היהודי. לפניו נולדו שלוש הבנות רבקה זוהרה ואסתר. רפי נולד עם תאומתו כוכבה והיה הבן זכר הראשון להוריו, וזכה ליחס מיוחד. אחריו נולדו דינה ושלום. בילדותו היה כל בוקר מתפלל עם אביו בבית הכנסת ומשם המשיך לבית הספר היהודי בו למדו בעיקר תורה, ערבית ומעט צרפתית. הוא זכר את המריבות שהיו מתלקחות ברחוב מפעם לפעם עם הילדים הערבים. מכיוון שהיה הבן הראשון המיוחס, לאמו לא הייתה סבלנות לחכות שיגיע לגיל 13 ואת בר המצווה חגגו לו בבית הכנסת ובבית המשפחה בגיל 12. לאחר בר המצווה, עלתה המשפחה ארצה. לאחר מסע נדודים ביבשה, בים ובאוויר, ממרוקו דרך איטליה ללוד. ומשם באוטובוס הישר לדימונה שהייתה בראשיתה, ללא ירק ועצים רק חול ושממה. המשפחה קיבלה דירת עמידר בלתי גמורה והחלה תקופת הקליטה וההשתרשות בארץ שלא הייתה קלה. רפי למד בביה"ס היסודי המקומי והמשיך במגמת מסגרות, בכור האטומי.  הוא התגייס לצבא ושירת בנח"ל בגרעין  "עתיד" שהגיע לבארי ובין חבריו היו דוד ז"ל ויונה כהן, יוכי אלון וחזי יחזקאל. במלחמת ההתשה נפצע בסיני. את פסי הכיר בכפר הנופש הצרפתי באשקלון. כשהחליטו לחיות ביחד רפי עבר לקיבוצה בגליל, מורן. אך מהר מאד הודיע לפסי שאין כמו בארי וקיצר את שהותו במורן. הוא שיכנע את פסי לבוא  לחיות בבארי. חתונתם התקיימה ב- 15.5.1970 . ובשעה טובה נולד שי הבן הבכור ואחריו נוספו הבנות הילה וקרן ובן הזקונים גיא. פסי והילדים מספרים שרפי היה איש משפחה חם, אוהב ודואג. היה חשוב לו שהמשפחה תהיה מאוחדת ושיהיה קשר הדוק בין הילדים. בני המשפחה מספרים על הנתינה והלב הרחב של אביהם. פסי זוכרת כמה דאג לבריאות של גיא כל השנים. וגיא אומר: אבא היה איש של מעשים ולא של מילים. כך הוא אהב. לרפי היו ידיים טובות ואהב לעבוד במתכת ובעץ ועשה בעצמו כל מה שהיה נחוץ לבית. רפי היה איש עבודה. שנים רבות עבד בפלחה ובעונות הבוערות היה עובד סביב השעון. הוא גם היה שנים רבות אחראי על מחסן הציוד. רפי היה איש מסודר וקפדן ואיכפתניק. הוא היה בצוות שיזם את מבצע הנסיעות השנתי לחוף צמח והיה אחראי על המבצעים החברתיים שהתקיימו בבארי.   הילדים זוכרים את הטיולים והפיקניקים שהיה מארגן למשפחה ולחבריו. הוא היה איש של חברותא. עם חבריו הרבים הרבה להיפגש לארוחות וטיולים. יונה כהן אומרת: רפי היה חבר מסור ונאמן, בעל נשמה גדולה. רפי ופסי אימצו ילדי חוץ מחברות הנוער וכן קשרו קשרים אמיצים עם משפחות שכירים שהתגוררו בבארי.  בגיל 50 קיבל את התקף הלב הראשון ונאלץ להסתגל למגבלות מחלת הלב שהעיבו על שיגרת חייו. מטבעו היה דאגן וחרד לבריאות בני המשפחה והם השתדלו להקל עליו שלא יהיה במתח. פסי מזכירה כשהיה בן 60 נסע בפעם הראשונה לביקור במרוקו יחד עם חברים. הם ביקרו בעיר הולדתו והוא היה נרגש לראות את בית המשפחה ובית הספר בו למד, השפה הערבית חזרה אליו והוא שוחח עם אנשי המקום. הילדים זוכרים את הטיול שערכו יחד עם בני משפחה נוספים לדרום אפריקה.    כשהפך להיות סבא, הנכדים היו לו מקור של אושר והרעיף עליהם אהבה רבה. היה מספר להם סיפורים ושר שירים. אם מישהו מהילדים היה נופל ומקבל מכה, סבא רפי היה נלחץ ו"לוקח ללב".  .
השנה האחרונה הייתה לו ולמשפחה שהתייצבה לימינו, קשה עד מאד, מהלך החיים השתבש. הוא כאב את הנתק מחברים שהתרחקו ומבידודו. בחודשים האחרונים חי באשדוד והיה נדמה שהוקל לו.  ובעודו טורח על תיקונים בדירתו, נפל אל מותו והותיר את בני משפחתו וחבריו, המומים מהאסון הבלתי נתפס. 
יהי זכרו ברוך.   
 

מזהה  43
העתקת קישור