חברים נופלים הורים בנים/ילדים יצירת קשר חיפוש אתר בארי
לזכרם - אתר הנצחה של קיבוץ בארי
חיות (מוטי) מרדכי
חיות (מוטי) מרדכי
 
לידה  16/5/1923
קישינב / רומניה
 
פטירה   30/4/2010
בארי
מרדכי (מוטי) חיות ז"ל

נולד: 16.5.23 נפטר: 30.4.2010

מוטי נולד בעיר קישינב שברומניה, בן שני להוריו, אח לשרה. אחריו נולד הבן אלישע, שני האחים נפטרו לפני שנים.
ההורים היו ציונים והמשפחה עלתה לארץ והתיישבה בתל-אביב כשמוטי היה בן שלוש. מוטי גדל במשפחה שידעה מצוקה כלכלית, אביו היה שרברב. העובדה שגדל בתודעה של מחסור, השפיעה רבות על השקפת העולם שלו.
הוא זכר את החופש וההליכה בחולות על שפת הים כחוויות ילדות טובות בתל-אביב, עליה הרבה לספר לילדים ולנכדים.
כשמלאו לו חמש עשרה עזב את בית הספר והחל לעבוד כדי לסייע בכלכלת המשפחה. הפסקת הלימודים שלא בעיתה הִוותה מאז מנוע להשלמת הידע. במשך כל ימיו למד בכוחות עצמו. תחילה בבית ספר ערב לנערים עובדים, ובהמשך כאדם בוגר, השלים תעודת בגרות ותואר ראשון בכלכלה.
בתנועת הנוער העובד בתל-אביב היה מוטי נער עובד ולומד ומדריך. יחד עם חבריו לקח חלק גם בפעילות הפלמ"ח בעיר.
כשבגר הצטרף להכשרת הצופים שהקימה את בארי. יחד עם כל מייסדי בארי לקח חלק בבניית הקיבוץ. מוטי היה חשמלאי ומסגר, וגם נהג אמבולנס, איש דעתן בעל ידע רב.
מוטי הרבה לכתוב ביומון ולהגיב על כל מה שנתפס בעיניו כמתרחק מהאידיאולוגיה שבה האמין.
עם הצטרפות ילדי החוץ לכתת "אשל", הכיתה הראשונה בבארי, הפך מוטי לאב מאמץ לצבי סוכמן שהיה אז ילד בן שבע. צבי מעיד שמוטי דאג לו וטיפל בו היטב והקשר היה משמעותי לשניהם במשך כל השנים.
בגיל 39 פגש את שלווה נישא לה, וביחד הולידו את עידן, אשדה, תרזה וצאלה.
מוטי הפך לאבא מסור ודואג לארבעת ילדיו, גם החברים של הילדים זוכרים כי בימי הלינה המשותפת וארוחות הערב המשותפות בכיתה, היה מקפיד על ארוחות ערב משפחתיות בבית – דבר שהיה ממש לא מקובל, ארוחות שתמיד הוגש בהם צ'יפס וחביתה שהכין.
לא תמיד הוא ידע לבטא את דאגתו ואהבתו לילדים וכשגדלו ניסה לנווט אותם ללכת בדרכו, דבר שלא תמיד צלח.
העקרונות שמוטי האמין בהם והדרך שחשב שנכון ללכת בה, הרחיקו אותו פעמים רבות מהעשייה הקיבוצית אך היה אכפתי, ובארי הייתה תמיד יקרה לליבו.
מוטי ושלוה נפרדו לפני שנים אך שמרו על יחסי הורות, ידידות ודאגה הדדיים.
למוטי לא היה קל עם ההחלטה של ארבעת ילדיו שלא לחיות בבארי ובקבוץ בכלל, אבל היה לו חשוב לשמור על הקשר איתם ועם עשרת נכדיו.
הוא זכה להשתתף לפני חודשיים, בבר-המצווה של נכדו גל, בנה של תרזה, אך החמיץ את בר-המצווה של זיו בנה של אשדה, מכיוון שהיה כבר מאושפז והיה מאוד מאוכזב שלא התאפשר לו לחגוג עם המשפחה.
מתוך דמדומי ההרדמה שאל שוב ושוב על הספר "הביתה" של אסף ענברי אותו לא הספיק לקרוא. האם זה אך מקרה שהלך לעולמו ערב האחד במאי? בעת שחגגנו את החג אמרנו לעצמנו שמוטי לא היה סולח לנו אילו ביטלנו את אירועי היום הזה בגללו.
בן שמונים ושבע שנים במותו, הניח את שלווה, עידן אשדה, תרזה וצאלה ועשרה נכדים.
יהי זכרו ברוך.

מזהה  4
העתקת קישור