חברים נופלים הורים בנים/ילדים יצירת קשר חיפוש אתר בארי
לזכרם - אתר הנצחה של קיבוץ בארי
בן צבי
בן צבי
שם משפחה קודם  יוסף
 
לידה  21/10/1923
קייב אוקראינה
 
פטירה   18/10/2015
ישראל
הורה של  אורי בן צבי

יוסף בן-צבי ז"ל

נולד: י' בחשוון תרפ"ד 21/10/1923 נפטר: ה' בחשוון תשע"ו 18/10/2015

יוסף נולד בקייב בירת אוקראינה, בימים שלאחר התבססות המהפכה הקומוניסטית, להורים חסידי חב"ד. בשל הנסיבות החליטה המשפחה לעזוב ולעלות לארץ-ישראל. בשנת 1925, כשיוסף רק בן שנה וחצי ואחותו חיה בת ארבע, עלו בני המשפחה על האונייה האחרונה שיצאה באופן לגאלי מברית-המועצות והגיעו לנמל יפו. לאחר שלא נמצאה להם שם פרנסה, העתיקו את מגוריהם לחיפה, לשכונה הערבית ואדי ניסנס.
ילדותו של יוסף עברה עליו בעיר התחתית של חיפה. הוריו הקימו מכבסה (ידנית) וזה היה מקור הפרנסה העיקרי שלהם עד שנות זקנתם. כבר מגיל 13 עזר להוריו לשאת ולחלק את חבילות הכביסה לבתים של הלקוחות. בין הלקוחות נמנו פנחס רוטנברג ושאר עובדי חברת החשמל. מדי שבוע היו אוספים מהם את חבילות בגדיהם המלוכלכים ומוסרים להם את הבגדים הנקיים והמגוהצים.
יוסף היה חד מחשבה, חריף ובעל ראש אנליטי. כבר בילדותו בלט בחוכמתו ובשל כישרונותיו הוא הוקפץ שתי כתות. בן 6 כבר למד בכיתה ג'. בכיתה ט' (1938) עבר ללמוד בבית הספר התיכון הדתי לבנים "יבנה" בהדר הכרמל והיה לחבר בתנועת בני עקיבא. בתקופת מאורעות 1936-39, הותקף אביו ע"י פורע ערבי ונפצע קשה. המשפחה נאלצה לעזוב את ביתה בחיפזון והשתקעה ברחוב מסדה שבהדר. בסוף כיתה י' עבר יוסף ללמוד בישיבה בירושלים וכעבור שנה עזב את הישיבה וחזר לחיפה. הוא החליט ללמוד מקצוע לפרנסתו, ופנה לבית ספר תיכון "עתיד", בית ספר מקצועי לפקידות ולהנהלת חשבונות בחיפה. שם למד בכיתות י"א וי"ב. למרות שעזב את עולם הישיבה והדת נשארה ביוסף אהבה גדולה וידע עצום בתורת ישראל ובקיאות במקורות ובשפה העברית.
בשנת 1942 החל לעבוד כפקיד בהסתדרות וכמזכיר בבי"ס, ובהיותו בן 20 התקבל לעבודה בבנק "מסד" בחיפה. במקום עבודה זה התמיד למעלה מ- 36 שנים, כשהוא עושה את כל הדרך ממשרת פקידות ועד לניהול סניף הבנק.
יוסף היה איש ישר דרך, חרוץ, צנוע ומסתפק במועט. מעטים ידעו על עברו הצבאי. ככל חבריו בבני עקיבא, הוא התגייס בגיל 16 ל"הגנה" ועבר אימונים בסיסיים. ההפסקה היחידה שנטל מעבודת הבנק נבעה מהתגייסותו למחלקה הדתית של גדוד 22 בחטיבת כרמלי. בתקופת מלחמת העצמאות לחם עם הגדוד על כיבוש חיפה, עכו וכן בקרבות על ג'נין ומנרה. בקרב האחרון הוא נפצע קשה מאד בגבו וסבל מאובדן הכרה לזמן רב. הוא שוחרר מצה"ל עם אחוזי נכות גבוהים ביותר, אך מסיבות מצפוניות ויתר על כל טובות ההנאה והתמלוגים הנובעים מנכותו.
ב- 1951 נישאו שושנה ויוסף בירושלים והקימו את ביתם בקרית אליעזר שבחיפה, שם נולד אורי ב- 1952 ודני ב- 1955. מידי שבת היה יוסף הולך עם הבנים לצפות במשחקי הכדורגל באצטדיון הסמוך ומשם החלה מסורת משפחתית ארוכת שנים, שעברה גם לנכדים, כולם אוהדי מכבי חיפה. המשפחה גרה בשיכון פועלים וחיה בצניעות ובצמצום. אבל ליוסף היה חשוב שהילדים יקבלו את החינוך הטוב ביותר. כך עבד שעות רבות כדי לממן לילדיו לימודים בבית הספר הטוב ביותר - בית הספר הריאלי. יוסף היה אב אוהב ומסור. למרות שעות העבודה המרובות היה משכים קום על מנת ללמוד ולשנן את חומרי הלימוד של ילדיו, יחד עימם. בשנת 1966 נולדה תמי בת הזקונים והוסיפה אושר רב, כשנותרה בבית לאחר שהבנים בגרו ויצאו ממנו.
יוסף היה תמיד עסוק מעבר לעבודתו, אם באיסוף ומיון בולים, ואם בפתרון תשבצים. בהיותו כבן 50, ולאחר הפצרות רבות של שושנה, ניאות יוסף לצאת לראשונה לטיול לחו"ל. ומאז - ראה כי טוב ולא חדל... אין כמעט נקודה על הגלובוס שאליה לא הגיעו בטיוליהם, ותמיד חזרו שמחים ומאושרים. ב-1981 עם הולדתו של איל, הפך יוסף לראשונה לסב. כפי שהיה יוסף אב מסור ואוהב, הפך לסב אוהב ואהוב על נכדיו. יוסף אהב לשחק עם הילדים בקלפים ומשחקי שולחן, לחוד להם חידות מתמטיות ובעיקר הפליא בסיפוריו. הנכדים היו מקשיבים בשקיקה לעלילותיהם של "עובד" ו"בוזי" - דמויות פרי דמיונו. ההנאה הייתה הדדית. במהלך השנים נולדו ליוסף ושושנה 14 נכדים. ב-1995 קרה אסון נוראי במשפחה כאשר נכדיו האהובים יובל ונדב, ילדיה של תמי נרצחו. יוסף היה שבור, אך השתדל לקום מן העפר למען המשפחה ולמען תמי והמשיך לתפקד כראש המשפחה.
בהיותו בן 56 פרש מבנק "מסד" ועבר לעבוד כמנהל החשבונות של חברת הביטוח "הסנה". בעבודה זו התמיד עד יציאתו לגמלאות בשנת 1989. תמיד היה גאה בבניו שבחרו לחיות בקיבוץ, והבחירה לעבור ולחיות במחיצתם הייתה כמעט מובנת מאליה. בצעד מאד אמיץ ונכון עברו יוסף ושושנה לקיבוץ בארי והפכו אותו מאז ועד היום למרכז חייהם. בכל שבת התכנסה המשפחה לארוחת שבת סביב החמין הטעים שהכינה סבתא שושנה. יוסף הקפיד על הטכס המשפחתי שכלל ברכות לאירועים מיוחדים וציון מועדים והסברים מהמקורות. את דבריו היה מתבל באמירות קבועות כמו: "חמין כזה עוד לא היה", "בלי דברי בלע", ועוד. מאז שנבצר ממנו להגיע לארוחות השבת, ממשיכים ילדיו ונכדיו במסורת זו.
יוסף נקלט בהנהלת החשבונות של הדפוס והתמיד בעבודה זו עד פרישתו, והוא בן 80. אך לא איש כמוהו ינוח בביתו - מייד פנה לעבודת התנדבות בהנהלת החשבונות של ביה"ח סורוקה, אליו היה נוסע 3 פעמים בשבוע ותורם רבות מאישיותו וידיעותיו בתחום. בפסח 2010, נחתה עליו ועל המשפחה מכה קשה. אירוע מוחי בו לקה גרם לו לדעיכה איטית בבריאותו ויכולותיו, עד כי החל להסתגר בביתו ולהיות מטופל באופן מלא ע"י וירג'י שדאגה לכל צרכיו במסירות אין קץ.
יוסף נהג לומר ששנות חייו והאירועים שחווה חופפים את קורותיה של הציונות והקמתה של מדינת ישראל.
ב- 18/10/2015 נפטר יוסף בשלווה, בביתו, ללא סבל ובדרכו האצילית והצנועה כשהוא מוקף בבני משפחתו.

יהי זכרו ברוך.

מזהה  35
העתקת קישור