חברים נופלים הורים בנים/ילדים יצירת קשר חיפוש אתר בארי
לזכרם - אתר הנצחה של קיבוץ בארי
מאיר מרים
מאיר מרים
 
לידה  15/3/1932
צ'כיה
 
פטירה   16/3/2015
ישראל
הורה של  יוסי, יעקב, צור ז"ל, מירב, מיכל


מרים מאיר
נולדה ב-15/3/1932 נפטרה ב- 16/3/2015
מרים נולדה בעיירה וולובה, בחבל הקרפטים, צ'כיה. בת ליוסף ומרגרט וויס. להורים היה בית קטן עם גינה מטופחת. היא הבת הבכורה במשפחה, אחות לחיה ז"ל ותמר.
מגיל צעיר לקחה חלק בכל עבודות הבית ובשבתות נהגה להתלוות לאביה לבית הכנסת, כשהיא נושאת את ספריו במקומו.
במלאות לה תשע שנים בלבד, גן העדן של הילדות נגמר. הגרמנים מסרו את חבל הקרפטים להונגריה. בעיירה השלווה הונהגו חוקי הגזע. בתי הספר נסגרו בפני היהודים, אביה גויס לשרות צבאי, חזר לאחר זמן רב וכבר למחרת הועמסו בני המשפחה, עם כל יהודי העיירה על משאיות והובלו אל מעבר לגבול אוקראינה. מכאן החל מסע רגלי מתיש ומייסר. יום אחד הוצא אביה מבין השורות ונרצח לעיניה. מרים אמרה שמאותו יום הפכה להיות אדם אחר. רעבים וצמאים המשיכו במסע ובאחת העיירות נעזבו לנפשם. האם נורתה ונפטרה בזרועות בתה. שלושת הבנות נותרו לבד בעולם.
קשה לתאר את הגלגולים שעברו מרים ואחיותיה עד שהגיעו בדרכים שונות לבודפשט לבית יתומים. שם לפחות הייתה מיטה לישון בה ומעט מזון. אבל המלחמה לא תמה ומרים מצאה את עצמה אחראית לבדה לגורלה. בדרך עקלקלה הצליחה לסדר לעצמה תעודת זהות נוצרית ועבדה במתפרה לבגדי צבא.
עם כניסת הרוסים לעיר זרקה את הצלב מצווארה והחלה במסע לארץ ישראל, והיא בת חמש עשרה בלבד. עם שארית יהודי אירופה הצטרפה למחנות העקורים.
בדרך נישאה והגיעה כמעפילה למחנה עתלית, שם נולד יוסי. המשפחה התיישבה בשכונת חליסה בחיפה. כעבור שנתיים נולד יעקב, אבל הנישואים הגיעו לקיצם.
מרים החליטה שוב לקחת את גורלה בידיה ועזבה את הבית עם ילדיה. מרים וברוך נפגשו בתל אביב ונישאו. ברוך קבל את הבנים באהבה והפך להם לאב. בשלב זה החליטו לחפש לעצמם קבוץ שאין בו יוצאי שואה. מרים רצתה לשכוח הכל, לבנות לעצמה חיים חדשים, להתחבר לשפה העברית ולארץ. מרגע שהגיעה לבארי הרגישה שיש לה שוב בית. מרים השתלבה מיד בעבודה. למשפחה נוספו הילדים: צור, מרב ומיכל. מרים השקיעה בילדים את כל אהבתה.
הרבה פעמים הרגישה בדידות וקושי. מסביבה התנהלו חיי חברה חמים ולה לא היה בהם חלק. הרגישה שהיא שונה, לא ממש מקובלת.
הבנים הגדולים התגייסו ובבית גדלו עוד שלושה ילדים נבונים ויפים, שהביאו להוריהם הרבה אושר, נחת ובעיקר חיים חדשים.
כמה נורא היה לאבד בחטף את הבן החייל צור ז"ל. מאז השתנו אורחות חייה. הסתגרה יותר בבית עם ברוך. הקירות כולם מלאים בתצלומי המשפחה. הילדים, הנכדים הנינים וההורים שנרצחו בשואה. ככה היא הרגישה שכולם איתה.
מרים וברוך עבדו בדפוס שנים רבות בחריצות ונאמנות עד שבריאותם הכריעה אותם.
בשנים האחרונות לחייה ראינו אותה רק מידי פעם, תמיד לבושה בקפידה, שמחה לפגוש את החברים בשבילי הקבוץ, מחליפה מילה, חיבוק או חיוך. שמחה לשתף בהולדת נכדים ונינים.
בני המשפחה תמכו ככל יכולתם, גם המטפלת המסורה לקסמי. ביקורי החברות בבית הקלו מעט על הבדידות.
בריאותה של מרים הלכה והתרופפה.
אמש נפטרה בביתה. בת 83 במותה.
כמה כוחות היו לאשה הזאת, ששרדה מגיל צעיר כל כך הרבה תלאות ונשארה אופטימית, שמחה בחלקה ויפה.
הותירה אחריה את ילדיה: יוסי, יעקב, צור ז"ל, מרב ומיכל, את ברוך חברנו, שבעה נכדים ועשרה נינים.
יהי זכרה ברוך.
מזהה  30
העתקת קישור