חברים נופלים הורים בנים/ילדים יצירת קשר חיפוש אתר בארי
לזכרם - אתר הנצחה של קיבוץ בארי
הן יהודית
הן יהודית
 
לידה  28/11/1927
בודפשט - הונגריה
 
פטירה   7/1/2009
בארי
הורה של  אפרת, נילי
בן/בת של  נלי וגבריאל שוורץ
יהודית נולדה ב-28.11.1927 בבודפסט, בת יחידה להוריה נלי וגבריאל שוורץ. המשפחה הייתה בורגנית עשירה, שהתפרנסה מעגלונות, היו לה 24 סוסים, וגם מכונית. בבית גרה המשפחה המורחבת: ההורים, הסבא והסבתא וארבעה דודים. החיים עברו באושר ועושר, על ילדה יפה שהצטיינה בלימודים ההומניים. כמו כל ילדה בורגנית למדה בלט, נגינה על פסנתר ושפות: אנגלית, צרפתית, הונגרית, גרמנית (מהאומנת), אידיש ועברית. יהודית הייתה בת 11 כשפרצה מלחמת העולם. לאט לאט הרגישה איך הוחמרו ההגבלות על היהודים, ובשנים 1940-42 התחילו להגיע פליטים, שמהם נודע על השואה. יהודית הצטרפה לתנועת הנוער הציונית בני-דרור מחנות עולים.
ב-1944 פלשו הנאצים להונגריה וכבשו אותה ללא התנגדות הצבא. אביה ודודה של יהודית נשלחו לעבודת כפיה בחזית נגד הרוסים. תנועת הנוער ארגנה לחבריה, וליהודית בתוכם, מסמכי זהות מזויפים, ויהודית יצאה עם בת דודתה מהבית כנוצריה, ועבדה כטלפוניסטית בבית-חרושת עד שהגיע תורה לעבור את הגבול לרומניה, ולגור בבוקרשט. משברים ובעיות לא חסרו. למשל, יום אחד נעצרה (לאחר הלשנה) בחשד שהיא יהודיה. קצין ה-SS הראה לה ספר תנ"ך וביקש אותה להקריא ממנו. לא ברור מאיפה היו לה תעצומות הנפש להחזיק את התנ"ך הפוך (למרות שידעה עברית), להצטלב ולשאול אותו מה זה. כך נוקתה מחשד, ושוחררה. אמה נשארה בגטו, ויהודית עברה פעמים רבות את הגבול להונגריה לבקר אותה, וגם שלחה חבילות באמצעות אנשים שעבדו בעבר אצל המשפחה. באמצעות התנועה, הצליחה לסדר להורים שלה כרטיסים לרכבת של קסטנר, אך היות והגרמנים איימו שיתנקמו בשכנים ובבני המשפחה של מי שיברח מהגטו, אמה לא רצתה לצאת ולסכן אחרים.
רומניה נכבשה על ידי הרוסים, והם הרשו ליהודי הונגריה המעטים להישאר שם עד שיוכלו לחזור לשם או לעלות לישראל. יהודית סיפרה שהחברים פחדו לחזור להונגריה ולראות את החורבן, והעדיפו לעלות לישראל. בים השחור עוד שוטטו אניות גרמניות, ו-500 המעפילים חצו אותו באנייה זעירה שהייתה מיועדת להובלת פרי. יהודית שהתה שבועיים במחנה בעתלית, ושנה בקיבוץ כנרת, שם למדה להחזיק טוריה. לנילי סיפרה: "זו לא חוויה פשוטה, כשאת רוצה לבלות וללמוד, ורואה את נעמי שמר כל היום ליד הפסנתר, בעוד את מגישה לה אוכל ושוטפת כלים בח"א.
בהיותה בכנרת נודע ליהודית מה ארע להוריה. הסתבר שאמה ודודתה הגיעו לאושוויץ. במהלך הסלקציה נלי נשאה על כתפיה את בן אחותה התינוק, וכך ארע שנלי נשלחה למשרפות בעוד שאחותה ניצלה. אביה שרד את מחנה העבודה, ועם השחרור חזר לבודפסט. משלא מצא את בני משפחתו נישא מחדש והוליד בת בשם ורה. כשנודע לו על יהודית, קיבל התקף לב מרוב שמחה, ונפטר בהונגריה בטרם הספיק להיפגש איתה.
כתום השנה בכנרת, עברה יהודית לפלוגת עבודה ליד גליל-ים, ואחר כך לעין-זיתים, ומשם נשלחה לעבוד בניקוי המשרדים במפעלי ים-המלח. האגדה מספרת שהמערה בסדום הייתה המפלט היחיד מהחום הנוראי, שם נהגו החלוצים לפוש קמעה, ויהודית הנעימה את מנוחתם בנגינה על הפסנתר.
באותו זמן עבדו במפעלי ים-המלח נציגי קדמה, מרדכי מגנוס ואברהם הן. התמונה של יהודית הגיעה לפניה, וכשראה אותה מגנוס החליט שזו תהא אשתו. וכך היה, תוך שנה. בינתיים עלה קיבוץ קדמה על הקרקע בלֵיל 11 הנקודות, 1946. יהודית חיכתה בנתניה, וילדה את אפרת בבית החולים בחדרה, אליו הגיעה בדיליג'נס בשעת עוצר, אחרי נסיעה רבת הרפתקאות ומחסומים.
בקדמה, החל רומן סוחף עם השכן אברהם. לבסוף, פירקו שני הזוגות את הנישואים ויהודית עברה לצריף הסמוך. כך החלה את חייה במשפחת הן, מלווה בגיורא ורפי (הילדים של אברהם ומרגלית); אפרת (הבת שלה ושל מגנוס), עירית, בת אחותו של אברהם, שגדלה במשפחה עד גיל שש, אחר כך נולדה נילי. מחלתה של נילי שינתה את חייה של יהודית. את רוב זמנה הקדישה לטיפולים, לתרגילי פיזיותרפיה, הסעות, ומאבק עם נילי שתאכל.
ב-1962 לאחר פירוק קדמה עברה המשפחה לבארי. אז היה נהוג שהקיבוץ מממן רק רשיון נהיגה אחד למשפחה, ואחרי לבטים רבים הוחלט במשפחת הן שיהודית תלמד נהיגה, והיא אמנם קיבלה רשיון אחרי 4 טסטים. אברהם נאלץ להסתפק בניהול האוטו של נילי, ורק כשיצא לפנסיה הפך לנהג הבית של הקיבוץ.

יהודית למדה הנהלת חשבונות והתמידה לעבוד בתחום עד גיל 73. זאת, למרות שחלתה בדלקת פרקים בגיל צעיר יחסית, והיתה מוגבלת מאד בתנועותיה. יהודית אהבה מוסיקה, ספרות, קולנוע ותיאטרון, והיה תענוג ללכת איתה לבילויים כאלה. כשנילי עזבה את הקיבוץ נהגו יהודית ואברהם לנסוע כל שבוע לת"א, לכאורה כדי לנקות את הבית של נילי, אבל בעצם גם כדי שאברהם יוכל לראות כמה שיותר מערבונים, שיהודית תראה כמה סרטים בעלי ערך אמנותי, שיספיקו לאכול במסעדה ולקנח בהצגה ואז להגיד שזה היה יום מפרך.
ב-1990 נפטר אברהם. יהודית התמודדה עם האובדן בגבורה, כפי שהתמודדה עם המחלה המתגברת. מספר שנים נעזרה בסיליה, לודי ועדן הפיליפיניות, ולמרות מצבה עוד הצליחה לנהוג בקלנועית. רק בספטמבר 2008 עברה לנאות בארי.
בת 81 היתה יהודית במותה. חייה הם דוגמא של ניצחון הרוח על הגוף. למרות המחלות, הכאב והצער, ידעה לשמור על חוש הומור ולהפיק מחייה את המיטב: לעבוד, להקים משפחה, להנות מתפארת יצירתו של האדם, ולאהוב את החיים.

יהי זכרה ברוך
תצוגת כפתורים  תמונות
מזהה  3
העתקת קישור