חברים נופלים הורים בנים/ילדים יצירת קשר חיפוש אתר בארי
לזכרם - אתר הנצחה של קיבוץ בארי
הלמן לאה (לאה'לה)
הלמן לאה (לאה'לה)
 
לידה  16/5/1937
נהלל
 
פטירה   17/6/2014
בארי
הורה של  מיכל, גילי ז"ל, גליה

 

לאה'לה נולדה בנהלל, בת שנייה להוריה, שעלו מאוסטריה והתיישבו שם כפועלים חקלאיים. בעודה תינוקת עברה המשפחה לנס ציונה, שם חיו לדבריה, "מהיד אל הפה". בתחילה בצריף דל ויותר מאוחר עברו לבית קטן שלידו עסקו ההורים בגידול עופות והתפרנסו בעיקר ממכירת הביצים.

 

במלחמת העולם השנייה התגייס אביה של לאה'לה לבריגאדה היהודית ולחם באיטליה. לאחר שנה של היעדרות שב הביתה. לאהלה בת החמש  לא הכירה את החייל שהגיע לבית השכם בבוקר.  

בבית הספר היסודי הצטרפה לתנועת  "הנוער העובד" במושבה והייתה ספורטאית מצטיינת וחברה ב"הפועל".

 

בנס ציונה לא היה באותם ימים בית ספר תיכון. לאה'לה החליטה להמשיך את לימודיה בבית הספר החקלאי בנהלל. אחרי שנתיים הצטרפה להכשרת "הנוער העובד" בקיבוץ הגושרים.

 

יחד עם חבריה להכשרה, נקראה להחזיק את קיבוץ נווה אור שהתרוקן מיושביו. לאה'לה בת ה-17 וחצי, הפכה לאחראית על הרפת בנווה אור, וגדע'לה היה למרכז הדיר. הקשר בניהם נרקם בין כדי החלב. לאחר השרות הצבאי נישאו.

 

לאה'לה נבחרה להיות אקונומית בנווה אור, למרות התנגדותה העזה. לאחר מספר חודשים עזבה את התפקיד והלכה לעבוד בנוי. באותם ימים היה זה צעד בלתי נסלח. חבריה לגרעין, באסיפה סוערת, הוציאו אותה מהקיבוץ.

 

לאחר מספר חודשים הגיעו בני הזוג לבארי ונטמעו בחבורת "במעלה". לאה'לה עבדה בגיל הרך, בגן ובבית הספר. נולדו הילדים: מיכל, גילי ז"ל וגליה.

 

לאה'לה למדה הנהלת חשבונות ועבדה מספר שנים כאחראית על התקציבים האישיים, עבודה שהייתה אהובה עליה במיוחד. אבל המשפחה התפרקה. הפרידה מגדע'לה לא הייתה מובנת לה ושינתה את מסלול חייה.

 

היא התנתקה מחבורת השייכות שלה בבארי וגם מבני הגרעין שלה, שהמשיכו לקיים קשר חם ביניהם. הבדידות הייתה קשה, לדבריה.

 

בשלב זה יצאה לקורס הדו שנתי באפעל, אבל לא התחברה ללימודים ולחבורת הלומדים וחזרה הביתה אחרי שנה.

 

הילדים גדלו  ופנו לדרכם. גילי שהחל אז בלימודים, חלה בסרטן ולאה'לה ליוותה אותו לכל הטיפולים, בשיתוף פעולה עם גדע'לה. אחרי שנה של מאבק במחלה, גילי נפטר. לאה'לה בלעה את כאבה והמשיכה בחייה.

 

אחרי הקורס באפעל עברה לעבוד בדפוס והפעילה בהצלחה מכונת שמינית. הייתה גאה מאוד ביכולתה לעבוד לצד הגברים, כאחת מהם.

 

עם צאתה לגמלאות עברה לעבוד במתפרה וזכתה שם לימים טובים. האווירה בין העובדות נעמה לה. היא החלה גם להסיע כמעט כל דורש לטיפולים רפואיים. אנשים העריכו את הסיוע שלה והיא הרגישה טוב עם יכולתה לסייע.

 

כל זה נקטע עם פריצת המחלה. שוב לא יכלה לנהוג, הגיעו קשיים רבים, היה קשה לה ולבני משפחתה הקרובים, שהרבו לבקר בביתה ועשו ככל הניתן להקל עליה.

 

אנחנו, שידענו רק מעט מסבלה, מהבדידות שחוותה במשך שנות חייה, נזכור אותה כאישה חרוצה, נאמנה וצנועה, שראתה הרבה סבל בחייה.

 

לאה'לה עצמה את עיניה המיוסרות, בליל אמש. הניחה אחריה את  אחיה מאיר, את מיכל וגליה בנותיה ואת ארבעת נכדותיה האהובות.

 

בת 77 במותה.

 

 

 

 

יהי זכרה ברוך.

מזהה  25
העתקת קישור