חברים נופלים הורים בנים/ילדים יצירת קשר חיפוש אתר בארי
לזכרם - אתר הנצחה של קיבוץ בארי
זורע אליעזר (לזר)
זורע אליעזר (לזר)
 
לידה  25/9/1926
חיפה
 
פטירה   24/9/2013
בארי

 

לזר (אליעזר) זורע ז"ל

 

נולד: 25/9/1926      נפטר: 24/9/2013

 

 

 

לזר נולד בחיפה, בן זקונים להוריו, בלה ולוי זרודינסקי. אחותו הבכורה חיניה, שהיה קשור אליה מאד ואחיו היה מאיר זורע, לימים אלוף בצה"ל ואיש מעגן מיכאל.

אביו היה שותף ובעל בית הדפוס "אומנות"  בחיפה.

לזר התחנך בבית הספר הראלי, היה חניך בתנועת הצופים, וחבר בהכשרת הצופים ב', שעשו את הכשרתם בבנימינה.

 

לזר כתב והסביר למה הלך לקיבוץ: "עברתי את המסלול של בחור וטוב עם חינוך של בית הספר הראלי, הייתי אחד מרבים. אם אני שואל את עצמי – מכל הדרכים הקיימות איזו היא הדרך שיבור לו האדם – אני רואה שהניסיון של ההתארגנות החברתית הקיבוצית היא הצודקת ביותר".

 

קבוצת הצופים התאחדה עם הכשרת הנוער העובד, שם הכיר את רבקה'לה מוזיקנט, שהיתה לאשתו ואם ילדיו: יגאל, טליה ז"ל, סמדר ושירי. הם נישאו בבית הוריה של רבקה'לה בשכונת בורכוב, בעיצומה של מלחמת העצמאות.

 

עוד בשנת 1944, כתב לזר לאביו והתייעץ איתו על האפשרות להקים בית דפוס בקיבוץ שיקום. תשובת האב לא אחרה לבוא. הוא נרתם ותמך בכל לבו ביוזמה ואף הציע את עזרתו הכספית וכן בהכשרת אנשים למקצוע.

 

כשישבה הקבוצה בגדרה, מילא לזר בין היתר תפקידים בטחונים והשתתף במבצע הורדת המעפילים בחוף ניצנים מהאוניה "שבתאי לוז'ינסקי". לילדיו ולנכדיו היה מספר שוב ושוב על קורות אותו היום.

גם בנחביר היה מפקד מוצב מכרות הגופרית, אך נאלץ להתפנות מנחביר עקב מחלת הקדחת שתקפה אותו.

 

לזר היה איש מעורב בכל מאודו בבניית הקיבוץ. עיקר פועלו היה בהקמת ובניית הדפוס. ב-1950 נרכשו המכונות הראשונות, שהוצבו בבית הערבי המשופץ ולזר היה בין ארבעת עובדיו הראשונים. מיד הוא גם נקבע כרכז הדפוס, שהחל לבצע הדפסות עבור תנובה וקופת-חולים. לזר היה מאנשי המקצוע המובילים של הדפוס שנים רבות. הוא נשלח לגרמניה ללמוד ולהביא לדפוס את מכונת ה- R.Z.

 

לזר מילא שורה ארוכה של תפקידים בבארי. ארבע פעמים היה מזכיר הקיבוץ. הוא היה רכז תרבות, כשגולת הכותרת היתה בשבילו הקמת "קול בארי" בשנות ה-60, והיה הרוח החיה שראיין ושידר כתבות מקוריות.

היה גם מנהל בית הספר המקומי ולימים ניהל את הקורס ה"דו-שנתי" באפעל.

 

לזר היה איש למדן. אוטודידקט במהותו. הוא רכש השכלה רחבה ביותר בתחום מחשבת ישראל, והקים בביתו ספריה עשירה בנושאי יהדות. 

אהב מאד מוסיקה קלאסית וגם בתחום זה למד בכוחות עצמו את היצירות והתמחה בהן. היה לו אוסף ענק של תקליטים וקלטות, אותן קטלג בסדר מופתי.

בזמנו, הוא קיים בבית הספר חוג האזנה למוסיקה ויש תלמידים, שבזכותו למדו לאהוב גם הם מוסיקה קלאסית.

 

ילדיו זוכרים אותו שר ומדקלם להם משירי ילדותו. גם היה מחלל להם באצבעות ידיו בהשכבות.

כשנולדו נכדיו ומאוחר יותר גם ניניו, הפך להיות סבא גאה ומאושר. אהב להחזיק את הקטנטנים בזרועותיו ולשיר להם את שיריו. הוא התעניין במעשיהם והתגאה בהישגיהם.

 

אל בתו טליה היה קשור ביותר ולאחר מותה ב-2006, היה עולה לקברה ומתייחד עם זכרה.

 

בשלושת העשורים האחרונים לחייו, היה בקשר זוגי עם רנה גלמור. היה זה רעיון שלו לשנות את שם משפחתה לגלמור. ללזר היה קשר הדוק עם ילדיה ונכדיה של רנה. הוא היה עבורם דמות משמעותית.

לזר ורנה טיפחו את אהבתם המשותפת למוסיקה קלאסית וגם את אהבתם ומסירותם לחתולי החצר.

 

לפני פרישתו מחיי עבודה, היה מספר שנים נהג בית והיה התגאה לשרת את החברים ותורם בדרך זו לחברה.

 

שנותיו האחרונות היו בצל מחלות הזקנה האכזריות, שנתנו בו אותותיהן.

בחודש האחרון התדרדר מצבו במהירות. הוא עבר להתגורר ב"נאות בארי", אך חלה בדלקת ריאות קשה והבוקר, ביום הולדתו ה-87, נפטר ונגאל מייסוריו.

 

כל חייו היה איש קיבוץ בכל רמ"ח אבריו. הזדהה ואהב את בארי, והרגיש שייכות עמוקה לדפוס. עוד בחודש האחרון סייר עם יגאל בדפוס והתפעל מהתפתחותו.

 

אנו נפרדים מאיש יקר, איש חזון ומעש,

מראשוני בארי ומייסדיה.

 

 

יהי זכרו ברוך.

מזהה  24
העתקת קישור