חברים נופלים הורים בנים/ילדים יצירת קשר חיפוש אתר בארי
לזכרם - אתר הנצחה של קיבוץ בארי
צמח יעקב
צמח יעקב
 
לידה  30/6/1930
בגדד - עיראק
 
פטירה   16/6/2013
בארי
יעקב צמח נולד ב-30.6.1930, בבגדד, בירת עיראק, למשפחת צמח, שמוצאה מספרד. אמו מוצאה ממשפחת מני הארץ-ישראלית, שמוצאה מחברון. אביו, עובדיה צמח, היה פקיד ברכבת העיראקית, והמשפחה חיה ברווחה. להוריו נולדו 7 ילדים, שלושה מהם מתו בילדותם. יעקב היה הבן הבכור, וככזה היה לו מעמד מיוחד במשפחה. הוא תמיד ציין שהיה לו קשר מיוחד עם אחותו הצעירה, תקוה. המשפחה גרה בשכונה מעורבת – יהודים, מוסלמים ונוצרים. בכיתה ב' המשפחה עברה לסמאווה, עיירה שיעית בדרום עיראק, בעקבות עבודתו של האב. בסמאווה היו מעט מאד משפחות יהודיות, ויעקב למד שם בבי"ס ערבי. ילד יהודי יחיד בכיתה של ילדים ערבים. בחופשות אימו נהגה לשלוח אותו ללמוד תורה אצל הרב כדורי, שהיה רב העיירה. בעת שהותה של המשפחה שם, יעקב חווה אנטישמיות: הילדים הערבים סרבו לשחק עם הילדים היהודים; למרות שיעקב היה תלמיד מצטיין, וקפץ כיתה, הוא גורש מבית הספר כתוצאה מעלילה שהעלילו עליו, כי היה יהודי. כתוצאה מכך המשפחה עזבה בו ביום את העיירה וחזרה לבגדד. בבגדד יעקב סיים את ביה"ס התיכון הבריטי היוקרתי "שוּמָש", ונבחן בבחינות הבגרות העיראקיות והבריטיות. הוא הצטיין בלימודי המתמטיקה והאנגלית.
בשנת 1941, בחג השבועות, ערכו הערבים במשך יומיים פוגרום ביהודים (ה"פרהוד"). הפורעים ניסו לשבור את דלת ביתה של המשפחה כדי להרוג את בני הבית ולבזוז את הרכוש. שכנתם הערביה הזקנה עמדה בפתח הבית במשך כל הלילה, הגנה עליהם ומנעה מהפורעים להכנס. לאחר אותו ארוע עזבה המשפחה את הבית ולא שבה אליו.
בעקבות הפוגרום נוסדה המחתרת הציונית ויעקב הצטרף אליה בשנת 1945, כשהיה בן 15. הקבוצה היתה נפגשת בחשאי, לומדת עברית ולומדת על ארץ ישראל. החברות במחתרת סיכנה את כל המשפחה ופעמים רבות יעקב הרגיש שהוא תחת מעקב של הבולשת העיראקית. ההכנות לעלייתו ארצה נעשו בחשאי, ללא ידיעת הוריו. היתה סכנה שמי שיתגלה שהוא ציוני יתלה. מול בית הספר היה מקום תליה, ומדי בוקר בדרכו לביה"ס, ראה יעקב את האנשים התלויים (בד"כ יהודים וקומוניסטים). ההרגשה היתה קשה מאד. בסופו של דבר, הממשלה העיראקית התירה ליהודים לעלות לארץ, תמורת ויתור על האזרחות והרכוש ויעקב עלה לבדו לארץ.
ב-29.10.1950 יעקב הגיע לארץ, לשער העליה ומשם הגיע להכשרה בחולתה, שם כבר המתין לו יחזקאל אחיו. הוא תמיד ציין שעלייתו לארץ היתה אחד הארועים החשובים בחייו.
ב-5.2.1951 יעקב התגייס לצבא, לראשונה לבש מדי צה"ל, והיה נרגש וגאה מאד. עם גרעין הנח"ל הוא הגיע לקיבוץ בארי.
בכל חופשה הוא היה נוסע לשער העליה לבדוק אם בני משפחתו הגיעו לארץ. באחת מחופשותיו הוא גילה שאמו הגיעה לארץ עם אחיו הצעירים, צבי ותקוה. אביו, שהיה מנהל המברקיה המרכזית בבגדד, קיבל אישור לעזוב את עיראק רק לאחר חודשים ארוכים.
בגרעין הנח"ל יעקב פגש את כרמלה, והקים איתה משפחה. כאן, בבארי, נולדו שלושת ילדיהם: דורון, חן ורונן. יעקב היה אב מסור ומשקיע, חם ואוהב. הוא אהב לטייל, אהב את הארץ, הכיר את ההיסטוריה של א"י, ויצא עם המשפחה לטיולים רבים בארץ.
תחביב נוסף בו הוא עסק היה ספורט עממי: יעקב יצא כמעט לכל הצעדות, המרוצים והמשחים שהתקיימו באותה תקופה, ואף לקח איתו את ילדיו.
בהמשך נולדו הנכדים: שחר, טל, ירדן, אמיר, איתי, ליאור, שי ועידו. יעקב היה סב גאה ואוהב. כשהנכדים היו קטנים, תמיד היה מתייצב לכל קריאה, טייל איתם ושיחק איתם. בכל שבת בבוקר הנכדים היו הולכים לאכול ארוחת בוקר אצל סבא וסבתא. הוא מאד אהב את הנכדים, ותמיד היה מדבר עליהם בפנים בורקות, באושר ובגאווה. לפני שלושה חודשים נולדה רביד, הנינה הראשונה, ויעקב אהב להתגאות שהיא הדור הרביעי שלו.
יעקב עבד בבארי בגן הירק, ברפת ובדפוס ומילא תפקידים. בשנת 1972 החל ללמוד ערבית ומזרחנות באוניברסיטת תל אביב, וסיים שם תואר ראשון ותואר שני. הלימודים היו מאד משמעותיים וחשובים מבחינתו, הם אפשרו לו לעסוק בדברים שאהב: הוראה וחינוך. הוא לימד ערבית וחינך כיתות של ילדי חוץ בביה"ס בבארי. חלק מאותם נערים המשיכו לשמור איתו על קשר חם. בהמשך לימד ערבית במעלה הבשור, והיה מפקח מטעם משרד החינוך על לימודי הערבית באזור הדרום. הוא החל ללמד גם במכללת ספיר, באוניברסיטת בן גוריון ובמכללת אחווה. גם לאחר פרישתו לגימלאות, המשיך ללמד במכללת אחווה והתמיד בכך עד יומו האחרון.
בשנת 1998 פגש יעקב את שמחה, ובשנת 2008 הם נישאו. יעקב ושמחה חיו יחד בהרמוניה ואהבה גדולה. יעקב קשר קשרים חמים מאד עם משפחתה של שמחה, ואהב מאד את בנותיה ונכדיה. יעקב ושמחה טיילו יחד בארץ ובעולם, פגשו חברים, ונהנו מהחיים. יעקב אהב לטייל, אהב להפגש עם אנשים, ואהב מאד לארח ולהתארח. הוא אהב לתת ולהעניק, היה שקט וצנוע, בעל לב ענק ונשמה גדולה. היו לו מעגלי חברים רבים: "המעגל העיראקי" - חבריו מביה"ס בעיראק, איתם נהג להפגש באופן קבוע, בשנים האחרונות, אחת לשבועיים; המורות לערבית, איתן היה בקשר חם שנים רבות; חבריו הבדואים, איתם היו לו קשרים מיוחדים; וכמובן המשפחה.
יעקב היה בן 83 במותו.
הוא נפטר במפתיע, כשלפניו עוד תוכניות רבות.
יהי זכרו ברוך.
מזהה  23
העתקת קישור