חברים נופלים הורים בנים/ילדים יצירת קשר חיפוש אתר בארי
לזכרם - אתר הנצחה של קיבוץ בארי
חרובי יענקלה
חרובי יענקלה
 
לידה  11/5/1926
תל אביב
 
פטירה   29/7/2009
נולד ב-11 במאי 1926, כ"ז באייר תרפ"ו, להוריו חוה ונתן חרובי, אנשי העלייה השנייה, והצטרף כבן זקונים לשלושת אחיו: שרה, יוסקה ובת-שבע. 
בית המשפחה שכן ב"שכונת בורכוב", שכונת הפועלים הראשונה שהוקמה מחוץ לתל-אביב והפכה לאחד ממוקדי הפעילות הפוליטית, התרבותית והביטחונית של ימי טרם מדינה.
כל שהכירוהו באותם השנים, מתארים ילד עצמאי וסיפורי הילדות שלו שזורים במעשי שובבות וקונדסות.
יחד עם בני גילו הוא מצטרף ל"נוער העובד" ויחד איתם הוא נשבע אמונים, כבר בגיל 13 לארגון "ההגנה".

בקיץ של כיתה י', בעת מחנה עבודה בעין-חרוד,  נפגש יענקלה עם רעיון הקיבוץ, בו דבק ואותו לא נטש עד יומו האחרון. בתום מחנה העבודה הוא שולח מכתב להוריו בשכונת בורכוב, ובו הוא מודיע להם שהוא נשאר בעין- חרוד ומבקש שיגיעו להסדיר את העניינים הפורמאליים, ובכך הוא הופך ל"ילד החוץ" הראשון של עין חרוד ומסיים שם את ביה"ס.

באותם הימים מתגבש גרעין של חבריו ב"נוער העובד", במגמה להקים קבוצת הכשרה להתיישבות.
יענקלה שסיים את לימודיו, מצטרף אל חבריו ויחד איתם מגיע בשנת 1944 למחנה הכשרה בגדרה, ממנו יצאו שנתיים מאוחר יותר להתיישבות בנחאביר, נקודת הישוב הראשונה של בארי.
אותם הימים, ערב קום המדינה, הם ימים סוערים ויענקלה מוצא עצמו נע בדרכי הנגב כנהג משאית הקיבוץ, כשהוא מקשר בין גדרה ומרכז הארץ לבין הקיבוץ הצעיר שבנגב.

הידיעה שמתקרבת ספינת מעפילים לחוף ניצנים, מחייבת גיוס חברים, ויענקלה, כחבר פלמ"ח, נרתם למשימת הורדת המעפילים ומאוחר יותר נאסר במקומם ונשלח למחנה מעצר בקפריסין, כשהוא מקבל הוראה מהארץ להישאר בקפריסין ולשמש שם כמדריך נוער.

לאחר כחצי שנה במחנות בקפריסין, שב ארצה אל מציאות ביטחונית חדשה, שנוצרה בעקבות החלטת האומות המאוחדות בכ"ט בנובמבר 1947, להקמת מדינה יהודית. ישובי הנגב המבודדים סובלים מהתנכלויות והנהגים הנעים בדרכים, הופכים למטרה קלה ועוברים לנסוע בכלי רכב ממוגנים ובשיירות, נוהל שנשמר עד לסיומה של מלחמת העצמאות.

בבארי, המוקמת לאחר המלחמה בנקודה החדשה, מתגייס יענקלה יחד עם חבריו להקמת הישוב וענפי המשק ונושא בשורה של תפקידים.
השאלה "מה יהיה עם הרווק הג'ינג'י הגבוה", נפתרת כשזה נוסע לבקר אצל ארקה חברו בעין המפרץ ומגלה שם צעירה גבוהה עם מכנסים קצרים וצמה ארוכה העונה לשם מרים. לארקה הוא אומר בביטחון בסופו של אותו היום: "זו תהיה אשתי"! מבט אחד המוביל לאהבה מתמשכת של למעלה מחמישים שנה.
זה אחר זה נולדים, רמי, דגנית, נטע ואילן, אשר מרחיבים גם הם את משפחותיהם ומוסיפים נדבך נוסף למשפחת סבא יענקלה וסבתא מירהלה - עשרה נכדים.

חייו המלאים והעשירים של יענקלה שזורים בפסיפס מגוון של עשייה ונתינה ודמותו התמירה היא חלק בלתי נפרד מנופו של קיבוץ בארי – בעבודה כחצרן, כמרכז קניות, כגזבר, כמרכז ענף הלול, וכמחסנאי הדפוס. כשותף ומרכז ועדות וכדמות מובילה בחיי התרבות של בארי - בארגון חגים, טיולים, פיקניקים ומסיבות, יענקלה על הגה ה"מרצדס" בסיני, יענקלה של המפוחיות והריקודים, מוביל הרונדו הנצחי.

ואי אפשר מבלי שנשזור בדמותו של יענקלה את היותו איש עקרונות קפדן הנאבק בקנאות על שמירת הסדר, הנהלים ותקנות הבטיחות.

פרק מיוחד וחדש זימנה ליענקלה התקופה האחרונה, בה אמנם סיים לעבוד באופן רשמי, אך טרם נגמר הרצון לעשות ולסייע, ויענקלה מוצא לו עיסוק חדש בארגון הקשר של הוותיקים עם מועדון "אשכולות", מארגן הסעות לפעילויות ולאירועים ובביתו בארי, מתעניין בכנות בשלומו של כל אחד ואחד.

ומעל לכל היה יענקלה איש משפחה, נושא לו העניק תשומת לב ואכפתיות רבה – הוא היה יענקלה של מירהלה, היה אבא דואג ומסור המלווה וקשוב לכל אחד מילדיו והמקדיש להם את תשומת ליבו בדרך
הכל-כך מיוחדת לו, וכל כך גאה היה בהיותו "סבא יענקלה" לכל אחד מעשרת נכדיו ולרבים אחרים שאימצוהו לסבא ואשר לכולם ידע לתת מרוחב ידיעותיו ולהעניק כל כך הרבה חום ואהבה.

זכה יענקלה ופרק חייו תם בשיבה טובה ובבריאות. יענקלה נפרד מכולנו, בגיל 83, באחד מהטיולים הרבים שכה אהב בעולם הרחב, כשהוא מחייך ומאושר, כשלצידו אשתו שכה אהב.

זכינו אנחנו להכירו וליהנות מאדם שהקרין אל סביבתו אופטימיות וטוב לב.

יהיה זכרך ברוך יענקלה

מזהה  2
העתקת קישור