חברים נופלים הורים בנים/ילדים יצירת קשר חיפוש אתר בארי
לזכרם - אתר הנצחה של קיבוץ בארי
רותם ורדה
רותם ורדה
 
לידה  7/12/1946
פתח תקווה
 
פטירה   5/5/2012
בארי
ורדה רותם, בת לאה וחיים רייכמן. נולדה בפתח תקווה. הוריה עלו לאחר מלחמת העולם השנייה ארצה. אביה היה איש המחתרת הצרפתית ואילו אמה עברה את תקופת המלחמה בבלגיה ובצרפת. לאחר עלייתם נישאו. האב חיים גויס במלחמת השחרור לחטיבת "גבעתי" ונפל בשבי המצרי לאחר הקרב הקשה ב"ניצנים". ורדה ואמה עברו להתגורר בבית ערבי נטוש ביפו וחלקו אותו עם משפחות עולים נוספות. לאחר שחרורו של אביה מהשבי, נולד ראובן, אחיה של ורדה. המשפחה עברה לרמת גן. אביה של ורדה היה נגר ופתח נגריה משלו. המשפחה התפרנסה בכבוד. ורדה הייתה תלמידה חרוצה, למדה בביה"ס "יהלום" ואח"כ בגימנסיה "דביר", במגמת ספרות. הצטיינה בלימודיה, ויעידו התעודות לשבח והציונים הגבוהים שקיבלה. בנעוריה הצטרפה לתנועת הנוער העובד והייתה חברה בגרעין "קמה" שיועד לכיסופים. עם הגיוס לנח"ל שהה הגרעין במשמר הנגב, שם עבדה ורדה בענף הנוי וגילתה את חיבתה לעבודת הכפיים וצמחי הנוי. הגרעין הגיע לשנת שרות בבארי ופה הכירה את איציק. החברות שנרקמה ביניהם הפכה לאחר שחרורה מהצבא לזוגיות רבת שנים. הם החליטו להקים את ביתם בבארי. החתונה התקיימה בצריף חדר האוכל ב-1967. כמנהג הימים ההם, הם יצאו לירח דבש ברחבי אירופה. רעיה הבת הבכורה נולדה, בעקבותיה רוני ושנים מאוחר יותר יאיר בן הזקונים.
ורדה עבדה בענפים שונים, בכל מקום בו עבדה הפגינה עניין, רכשה ידע ובקיאות והייתה בה סקרנות טבעית ומסירות לעבודתה. היא עבדה שנים כמטפלת לתינוקות. למדה את המקצוע ב"סמינר הקיבוצים" והשתלמה במחלקת הפגים ב"קפלן". היא אהבה את העבודה בבית התינוקות והייתה מטפלת קפדנית ומסורה. היא סייעה והדריכה אמהות לאחר הלידה. ורדה נאלצה לעזוב את בית התינוקות בשל כאבי גב. היא עבדה תקופה קצרה כסייעת לרופא השיניים, ולאחר מכן עברה לעבוד בהנהלת החשבונות. גם כאן השתלמה תוך כדי עבודה והפכה להיות מקצוענית. היא עבדה בהנה"ח עד שגברה מחלתה.
ורדה הייתה אישה סקרנית ואינטליגנטית. היו לה תחומי ידע רבים - מספרות, היסטוריה וגיאוגרפיה ועד לרפואה ובריאות. הבריאות עמדה בראש מעייניה. היא שלטה והתמצאה היטב בשיטות תזונה וריפוי שונות, הייתה בקיאה בפרטי פרטים בכל הנוגע למחלות ותרופות, השפעתן ותופעות הלוואי שלהן.
ורדה אהבה מוסיקה ובעיקר אהבה לשיר. בתחילה הייתה חברת המקהלה בבארי, אח"כ בחבורת הזמר המקומית ולבסוף מצאה את מקומה במקהלת אשכול, שם רכשה חברים. היא אהבה את ההופעות בארץ וזכורים לטובה ה"זמריה" בירושלים והסיורים בחו"ל.
איציק, שבתחילה היה נהגה והסיע אותה לחזרות, הפך גם הוא עם השנים לחבר במקהלה.
ורדה אהבה לטייל. בטיולים המשפחתיים הייתה רוכנת על המפות ומנווטת את איציק הנהג. היא אהבה הרפתקאות קטנות, כמו ירידה מהכבישים הראשיים לדרכי שדה צדדיות. גם לטייל בחו"ל אהבה.
ורדה הייתה אשת בית ובדרכה המיוחדת טיפחה ושמרה על הניקיון והסדר בבית. גם כשהמחלה פשטה, לא ויתרה על הניקיון השבועי ובתקופה שכבר לא עמד לה כוחה הדריכה את איציק תוך שהיא משקיפה ומבקרת את טיב מלאכתו. כשהיה צריך לרכוש רהיטים או אביזרים לבית הייתה תמיד חשיבתה פונקציונאלית ופרקטית. כל עשייה חישבה לפי מידת היעילות, זה היה נר לרגליה. ורדה לא הייתה בשלנית מדופלמת אבל אספה מתכונים לרוב והבישולים לארוחות המשפחתיים היו בסיסיים אך בריאים. כשהילדים היו קטנים תמיד אפתה עוגה לשבת.
ורדה הייתה מכורה לדברי מתיקה, לפרלינים ושוקולד. רעיה ורוני זוכרות את אהבתה למגע ולטיפולי מסז'. כשהיו קטנות היה להן משחק בו הן מרחו את פניה בקרם ועיסו אותן. גם כשחלתה, כשכאביה התגברו היו הבנות מעסות אותה.
לפני כשלוש שנים החלה ורדה להתלונן על כאבים. היא התנגדה בתקיפות לקחת משככי כאבים. היא פנתה לבדיקות שאבחנו את מחלת הסרטן האלים שקינן בה. היתה זו תקופה לא קלה. היא אושפזה ועברה ניתוח וטיפולי הקרנות וכימותרפיה. ורדה גילתה נחישות במאבקה והייתה אופטימית. בתקופה זו רעיה הייתה בהריון וורדה שציפתה ללידה ורצתה לסייע ולעמוד לצד רעיה בלידה, לא יכלה לממש זאת. היא כאבה, אבל הבשורה על הולדת הנכדה הילה, נטעה בה הרבה תקוות וכוחות להמשך ההתמודדות עם המחלה. לאחר שסיימה את הטיפולים והרופא בישר שהיא נקייה, ביקשה ורדה מאיציק שייקח אותה לים. שם עמדה על החוף בידיים פרושות וכולה מלאה ברוח אופטימית, נכונה להתחיל התחלה חדשה. הילה הקטנה הפיחה בה שמחת חיים ואושר והקרינה עליה הרבה אור. אך לדאבון הלב המחלה חזרה שוב ביתר שאת. הכאבים התגברו והיא אושפזה ועברה ניתוחים נוספים. הפעם כבר לא ניכרו אותות הנחישות. היה רפיון ידיים ותחושות של החמצה. בעיקר על כך שלא תוכל לראות וללוות את ילדיה וכאב גדול על שלא תזכה להיות סבתא להילה. היו תקוות ושאיפות שלא זכו להתגשם. בתקופה האחרונה סבלה, אך מדי פעם הייתה יוצאת לטיולי הליכה קצרים כשאיציק כתמיד לידה, תומך במסירות אין קץ.
בשבועות האחרונים שוב היה צורך לאשפזה, הפעם לא עמד לה כוח התנגדותה לתרופות משככות הכאבים. איציק לא מש ממיטתה ובני המשפחה סעדו אותה גם הם. בימים האחרונים הוחלט להביאה הביתה "לנאות בארי" ואכן הוקל לה מעט. ורדה זכתה בבני משפחתה שהקיפו אותה במסירות, באהבה, בדאגה וליוו אותה ברגעיה האחרונים. היא נגאלה מייסוריה ביום שבת ה-5.5 בשעת צהרים.

יהי זכרה ברוך.
מזהה  16
העתקת קישור