חברים נופלים הורים בנים/ילדים יצירת קשר חיפוש אתר בארי
לזכרם - אתר הנצחה של קיבוץ בארי
אבני שמואל (שמואליק)
אבני שמואל (שמואליק)
 
לידה  1/6/1925
קושדאר - ליטא
 
פטירה   19/3/2012
בארי
שמואליק נולד בעיירה קושדאר שבליטא, בן חמישי לחנה ואלימלך אפשטיין. אמו הייתה נצר למשפחה יהודית ידועה שהגיעה לליטא מפורטוגל במאה ה-15 בעת גירוש יהודי ספרד.
האב, אלימלך עסק באיסוף תרומות למדינה שבדרך ופרנסת המשפחה הייתה מחנות מכולת קטנה שניהלה האם. מיד לאחר לידתו של שמואליק נסע אלימלך לארץ ישראל, להכין את עליית משפחתו. חנה, שחיכתה עם חמשת הילדים והתפרנסה מחנות המכולת הקטנה הואשמה על ידי השלטונות במכירת משקאות חריפים. באותו יום, מיהרה לאסוף את ילדיה הקטנים ונמלטה עמם דרך טריאסט שבאיטליה באוניה לארץ. שמואליק זכר שהמשפחה לא יכלה להרשות לעצמה תא באונייה ולכן העבירה את ההפלגה על הסיפון, מצוידים במעט צנימים והיו מלקטים מזון משאריות הארוחות שהוגשו לנוסעים. אלימלך קיבל את פניהם בנמל חיפה, ורכוב על אופניו ליווה את האוטובוס שהביא את המשפחה לנשר. המושבה נשר הייתה בימים ההם אוסף של צריפים ללא מים זורמים שאכלסה משפחות של פועלים קשי יום. שמואליק חבר לנערי המקום ולסניף "הנוער העובד" ויחד איתם יצא להכשרה במעוז חיים. בתקופת ההכשרה פגש בירדנה והם הפכו לזוג. הנישואים התקיימו בתל אביב, בימים בהם התגבשו הגרעינים המייסדים של בארי בגדרה. אמוץ, בנם הראשון נולד בגדרה, אדווה הייתה הילדה הראשונה שנולדה בבארי ואחריה נוספו למשפחה ניר וערן.

מגיל צעיר בלט שמואליק כמנהיג בחבורתו. להשפעתו על עיצוב התרבות בבארי, אין שיעור. הוא היה איש של טכסים. קולו החזק, המנחה בחגים, בהזדהות מלאה עם התכנים, לא ישכח מאיתנו. טכס העומר, טכס פתיחת שנת הלימודים, חג ה-20 המיוחד, עם המקהלות של נען ובארי, טכס הסוכות של אנדד והמנגינות של דוד זהבי, ליל הסדר המוקפד, עם שירת המקהלה של איזי, ידו המארגנת, המפיקה, המנחה והיוצרת הייתה בכל אלה.
וגם: חבר בשורת הבסים במקהלה, וגזבר, ואקונום, וספר, ונהג, על המרצדס האגדי ועל כל מה שנוסע.
וגם: שחקן ובדחן לא קטן שהיה קוטף פרסים ראשונים בפורים וחובר תמיד ללהקות הכי מצחיקות, עם תלבושות שירדנה יצרה ותפרה.
וכל זה, לצד עבודתו רבת השנים כמרכז המוסך, כמכונאי מיומן, בתיקון הטרקטורים, טיפול במכונות החקלאיות ובגנראטור שסיפק לנו באותם ימים חשמל, אבל היה כבה לעיתים קרובות.
באחד הימים תוך תיקון האונימג, נתפסה כף ידו הימנית במנוע וחלק מכף ידו נקטע. תאונה מצערת זו, לא פגעה ביכולותיו. והוא המשיך בחייו כאילו יש לו יד שלמה.
שמואליק היה אחראי מטעם משרד ההסברה על טקס חניכת אנדרטת חטיבת הנגב בבאר שבע, הדליק משואה ביום העצמאות ה- 19, מקים ומלווה של קבוץ רתמים, מפיק הועידה הרעיונית של התק"ם, ראש המועצה האזורית אשכול בקדנציה וחצי, ובגמר תפקידו התייצב בדפוס ליד מכונת חצי גיליון, באותה דבקות חריצות ושמחה.

איש של אנשים וקשרים, לא של גינוני כבוד, חבר של אחרון הנהגים, שמח לסייע לכל טרמפיסט שמחכה בכביש. אם לא היה מקום ברכב היה מבקש מילדיו ואחר כך גם מנכדיו לעבור לבגאז', איש של נתינה גדולה, אבא וסבא, שתמיד סייע ותמך בכל בני המשפחה ובכל מי שצריך.

ההזדהות שלו עם תפקידיו הרבים הייתה מלאה, ותיקצר היריעה מלספר על כל מעשיו. באחד הסרטים שעשה ערן על חייו הוא נשאל: "אבא, ומה עשית בשבילך?", המילים נעתקו מפיו באין תשובה. הוא היה גאה בקבוץ שהקים, שלם עם מעשיו לטובת האזור והמדינה וזה מה שהוא עשה בשבילו.

החיבור בין שמואליק לירדנה היה מיוחד במינו קשה היה לתאר אותו בלעדיה ואותה בלעדיו. ירדנה חלתה ונפטרה ב-1994. שמואליק טיפל בה באהבה ונפרד ממנה בכאב גדול. שבע שנים קשות עברו עליו, הנכדים האהובים שלו וילדיו סייעו ככל יכולתם בעת ההיא, אבל היה לו עצוב להיות לבד, ואז, פגש בעדנה, שעמה זכה לחלוק את השנים האחרונות בחייו. הייתה זו זוגיות מופלאה, עדינה ואוהבת, בגיל מבוגר, שלוותה אותו בימי מחלה קשים וכואבים, עד מותו.

מקום העבודה האחרון של שמואליק היה ב"נאות בארי". הוא הקים אותו והיה אב-בית שדאג לכל, והשפיע רבות על התנהלות המקום, שהפך לביתו בחמש השנים האחרונות. הוא היה שלם עם היותו דייר במקום שבו היה לו תפקיד ניהולי לפני כן. השתלב בסדרי הבית ללא תלונה והרגיש מוגן ומטופל.
יריעת החיים המיוחדת של שמואליק נסתיימה, ואנחנו נפרדים ממנו בעצב ובתחושה שחלק משמעותי מעברנו הולך איתו.
בן שמונים ושש במותו. השאיר את עדנה רעייתו, ארבעה ילדים עשרה נכדים שישה נינים ועוד שנים בדרך.

יהי זכרו ברוך.
מזהה  15
העתקת קישור