title
תערוכת בוגרי 'נופי הבשור 'בגלריה


שוב , כבכל שנה, עם סיום הלימודים ופתיחת עונת הקיץ, אנו פותחים תערוכת קיץ רעננה של בוגרי מגמת האמנות בביה"ס "נופי הבשור", והפעם גם מצרפים סרט קצר של תלמיד ממגמת הקולנוע. הזדמנות פז להביא לציבור הרחב מעט מהעשייה המתרחשת בתוך כתלי בית הספר, הזדמנות להיחשף למגוון היכולות, הדעות, העיסוקים והנושאים שמטרידים את הנוער שלנו.
אז מה מוצג השנה?
הנושא שלוקח בגדול הוא הנושא הצבאי-המיליטריסטי, שלא ניתן להתכחש לקיומו כאן בעוטף עזה. זיו כהן (בארי)- יצרה מנייר שורות של טנקים, בתים ודגלים. עולם של מלחמה, נוף וכיבוש, מה שנשקף מחלונה, זיכרון טרי מהקיץ האחרון. ההקטנה והחומר הרך מרוקנים את הדימוי מהכוחניות שלו, אך הסידור המוקפד בשורות משווה לו עדיין אווירה מיליטריסטית ופולשנית.
אריאנה סוירזנסקי (ניר יצחק)- פיסלה בקרטון ביצוע דמות חייל בהשראת דמות החייל הפצוע של תומרקין בפסלו "הוא הלך בשדות", רק שאצלה החייל עשוי מחומר מתפרק ורעוע , שנועד למודלים ולסקיצות, מה שמראה על מצבו של החייל, שכל נגיעה קלה עשויה להפיל אותו.
עדן מרביד (עין השלושה)- יצרה מיצב של דמויות זעירות הבנויות מחוט תיל מגולגל. הדמויות ממוקמות באופן חופשי בחלל, נראות כולן מאוד דומות, אך בכל זאת לכל אחת ייחוד משלה ושפת גוף מעט שונה. בהקשר לפסל החייל ולטנקים ולחוט התיל, עולה על הדעת קבוצת חיילים, אך לא בהכרח.
נעמה ברקוביץ (שדה ניצן)- פיסלה באופן ידני-עמלני מספר רב של חרציות מנייר ופלסטלינה עם שורשים מסיליקון ותלתה גבוה מעל לראשי הצופים, כך שנוצרת תחושה של מבט מתחת לאדמה. החרצית, פרח בר נפוץ ביותר, נעמה מעידה על עצמה שיש לה משיכה בלתי מוסברת לפרח הזה, לאסתטיקה שלו, ולעוצמה הטמונה במרבדים שלו.
יסמין כהן שני (צאלים)- העמידה על מדף מאורך סדרת פסלי תפוחים נגוסים, לפי סדר עולה של התכלות התפוח הנגוס... כשהיא חושפת את "בשרו" של התפוח: עיסת נייר ועיתונים...
יעל בורשטיין (בארי)- מציבה סדרה של שלושה ראשים מחמר צבוע באפור, שעובדים על עקרון האשליה האופטית. בהיפוך של 180 מעלות משנים הפסלים את זהותם, כך שניתן לראות שתי דמויות בכל פרצוף. עבודה שיש בה הומור וקריצה ופועלת מתוך עולם הקומיקס והאיור, אך גם מעלה שאלה על דו - פרצופיותו של האדם ומה אמתי ומה שקרי.
אור פלד (בארי)- מציגה שני ציורי פחם ענקיים שעוסקים בנושא הזכות לאהבה ללא בושה. בציור אחד נראה זוג גברים מתנשק ובשני נראות שתי ידיים משולבות, לא ברור של מי. מהציורים עולה האמירה שאהבה לא נמדדת על פי מינם של בני הזוג אלא מעצם קיומה.
הילה כספי (מגן)- יצרה עבודה בעקבות הצייר ג'קסון פולוק, שנהג להשליך צבע על הקנבס באופן חופשי וזורם שנובע מהלא מודע, אנטי לגישה שכלתנית ומאורגנת. היא הציבה שלושה משטחים זה אחרי זה שיוצרים עומק לעבודה, שכבתיות ודינמיות.
יונתן סיגל (עין הבשור)- מציג בחדר ההקרנה את סרט הגמר שלו: "הכלוב, הגבעה וכותב הסיפורים". בסרט נראה אדם מזדקן שבילדותו אהב לכתוב סיפורים והסביבה דחתה אותו ולא עודדה אותו לכך. הוא הפך לבודד, הזדקן, ויום אחד מצא את מחברת הסיפורים שלו... בסרט קמות לתחייה דמויות מהסיפור ונשאלת השאלה האם עלינו לבחור בדרך זו? האם זהו הסוף היחיד האפשרי לנו?
הצעירים לוקחים אותנו מרשמי המלחמה לאהבה חופשית להט"בית, למרבדי פרחי החרציות, לקומיקס דו פרצופי שצוחק עלינו, לתפוח הנגוס ולמחיר שנשלם עליו, לצורות חופשיות וזורמות ולשאלות של ייחודיות וחופש יצירה ואיך לשמור על עצמך אינדיבידואליסט כדי לא להזדקן בסוף אפור ומשעמם... נו, יש מה ללמוד מהם!
זיוה ילין- אוצרת הגלריה בבארי

תאריך פרסום
17/7/2015
גלריית תמונות