title
מעבר לגדר



טטיאנה

 

עוד מעט יצחק נשיא יבוא


לעבור מלחמה ביישוב אזרחי הנמצא בעין הסערה- אומר בעיקר להשתבלל, אם תפקידך לא מצדיק נסיעות או הסתובבות אתה מעביר את היום בין העבודה לחדר האוכל בין הבית ובין הממ"ד. אם רוצים לצאת מההשתבללות לא צריך להרחיק לכת , בשער עומדת טטיאנה בפרץ ומקבלת מחייל שקית בשביל מישהו אחר שצריך לבוא מהיכן שהוא.
רכב של בנק לאומי עמוס חבילות לחיילים עוצר להתרענן אצלה במיזוג עד שיבואו הנציגים של הבנק לחלק את כל הטובין שהביא ואומר שהוא לא פחד כל כך לנסוע אלינו אבל אם אשתו תשמע לאן נסע- היא תשתולל. 


"אני קצת יותר קשוחה מהרגיל בבדיקה של מכוניות אזרחיות שרוצות להכנס, אומרת טטיאנה, " כי מי יודע מי יכול לרצות להיכנס, אנחנו קרובים לעזה...  
החיילים נכנסים חופשי? קבעו מראש למי מותר להיכנס. לפעמים תושבי הקיבוץ מכניסים חיילים אליהם הביתה באופן פרטי, אפילו מישהו שלא מכירים. 
ואם הם מבקשים משהו? היתה חיילת שהתלוננה שלא הרשו לה להכנס להתקלח.. אם מבקשים משהו אני מתקשרת לאריק והוא מוצא פתרון.  
איך את מסתדרת? מתרגלים להכל. יש פה עכשיו תנועה חזקה. זו מלחמה שלישית שלי בשער אז אני מנוסה. הבאתי מהבית כוסות וקפה לחיילים, אני מאפשרת להטעין ניידים. מה שאני יכולה- אני עוזרת.  
יש לך מיגונית, את מרגישה בטוחה? אני לא מפחדת. פחדנים לא יכולים לעבוד או לחיות פה. גם בנתיבות אנחנו סובלים. הבית שלנו מגבס ויש מיגונית בסביבה אבל בעלי נכה ולא יכול להגיע- אז אנחנו מחכים בשלושים שניות ולא עושים כלום.  



לה מדווש 

    



ב'לה מדווש' פתוח בזמן המבצע כל יום, והם מנסים לאזן בין מכירה (בהנחה לחיילים) , אירוח ודאגה להם ולבין צרכים מסחריים של עסק. רחבת 'לה מדווש' פעילה, ג'יפים נכנסים ויוצאים ורוב היושבים ליד השולחנות לבושים חקי. רוח קלילה נושבת ומרעננת את מי שיושב ליד השולחנות השווים יותר. 
מסתבר שלא במקרה התמקמו שם ה'קבועים'- המילואימניקים אליהם שולחים אותי ארז ודני. כשהשאלות שלי מעוררות אותם מהשלווה רצופת הבומים ודיווחי הטלוויזיה מסתבר שאנו הולכים לכסות את אירוחי שלושת המבצעים האחרונים: " אנחנו בוגרי 'עופרת יצוקה', ו'עמוד ענן'  ועכשיו ואנחנו יכולים להשוות עם 'צוק איתן," הם מודיעים, "את כולם העברנו פה. ב'עופרת יצוקה היינו במסגרת פלוגתית ולא התחככנו עם האוכלוסיה, ב'עמוד ענן' קיבלנו אירוח חסר תקדים בבארי. ישנו שבוע ( כאן מגיעים כמה הסברים שמהם אפשר להבין שבחדר פעילות) נתנו לנו להשתמש חופשי במטבח של החינוך, כולל המצרכים שהיו במקרר. 
התקלחנו באולם ספורט ובמבנים ליד הבריכה שפתחו לנו, הספרנית היתה נחמדה, איפשרה לנו להכנס לספריה, להשתמש באינטרנט ולהשאיל ספרים. היה קר והרגשנו בבית.." 
ועכשיו? בסבב הזה לא קיבלנו אישור מהצבא לגור בקיבוץ. הגענו לסביבת 'לה מדווש' כי רצינו לראות את המשחק. בבוקר עזרנו להם לנקות, ככה התחברנו ונשארנו. הם אנשים חמודים והרווחנו להיות פה. ארז ודני – על כל מה שאנחנו צריכים הם חושבים לפנינו. מקלחות, תאורה, טלפונים ( מכל האזור באים להטעין פה), ביפר להתראה. ביום שישי הזמין אותנו אחד מחברי הקיבוץ לאכול בחדר האוכל. 
מה אתם עושים ב'צבע אדום'? 'לה מדווש' כידוע עשוי בעיקר מפח..  יש מיגונית אבל היא רחוקה. אנחנו נצמדים לקיר וצועקים 'אללה אכבר'.
איפה צפיתם בגמר? פה, היה מלא לגמרי, ישבו גם על הברזלים של מתקן האופניים. " אני בכלל מכיר את המקום בגלל הסינגל," מוסיף אחד החיילים. "אין מי שרוכב על אופניים ולא מכיר את בארי. שברתי פה את האופניים וארז תיקן לי..."