title
המהפיכה שכמעט קרתה
על  'המחתרת, קבוצת  חברים בשנות החמישים שניסתה בדרכים לא כשרות להפוך את בארי אידאולוגית, ועל חשיפתה בידי עתליה אבנד 
 
פרסם אודי בר סיני בפייסבוק 


מזיכרונות סבא בוריס הנגר שהפך להיות גזבר

משפחת בר סיני. אודי שלישי משמאל



בקיבוץ בארי עמדנו אז בפני בחירת בעלי תפקידים ואני ניסיתי בכל כוחי לשכנע את כלל החברים שאינני מתאים להיות גזבר. הבעתי את נכונותי למלא כל תפקיד אחר שיוטל עלי , אך למרות זאת 'גזרו'  עלי שלוש שנות גזברות. נאלצתי להתגלגל בדרכים ולעסוק ב'גלגול'  צ'קים מהבנקים מתל-אביב לבאר-שבע, משם לרחובות ובחזרה לתל-אביב. זו הייתה השיטה המקובלת אז לגיוס אשראי מהיר ויקר.
יוקי, לעומת זאת, נבחר להיות מזכיר פנים, רק מאוחר יותר התברר שכל הבחירה הזאת תוכננה מראש ובוצעה בתאום מוקדם, על ידי קבוצת חברים שהתארגנה על בסיס פוליטי-מחתרתי. בראש הקבוצה עמדו - יוקי, כאיש הארגון ורפי - האיש הממונה על האידיאולוגיה. עם הקמתה של מפלגת-הפועלים- המאוחדת, השתייכו הם לאגף השמאלני של המפלגה בהשפעתו של משה סנה ולימים היה זה הפלג שפרש והצטרף למפלגה הקומוניסטית הישראלית.
לאט לאט התבלטה לעין-כל העובדה שהחלטות רבות בענייני חברה, חינוך ומשק, מוכרעות אצלנו מראש על ידי קבוצת חברים שלא היה ברור כל כך מיהם ומה מספרם. דבר זה הביא להתארגנות נגדית של חברים מהקצה השני של המפה הפוליטית ושל כאלה שחששו לגורל הקיבוץ ואני בתוכם. ראשית ערכנו סקר חשאי בין החברים הוותיקים וחברי "במעלה", שזה אך הצטרפו לחברות במשק ונוכחנו לדעת שהרוב אינו איתם. לאחר מכן חיפשנו דרך כיצד להוציא את המחתרת הזאת לאור. את ההזדמנות לעשות זאת הביאה לנו עתליה מ"במעלה".


עתליה עם אמוץ אבני



עתליה הייתה מוכרת כנערה עם צימאון רב ללימודים. מיוזמתה, היא פנתה ליוקי שילמד אותה פרקים בהלכות מרכסיזם ולניניזם. יוקי נענה ברצון לבקשתה וצרף אותה לקבוצת צעירים מהכשרת "במעלה", שעסקו אף הם בלימודים באותו נושא. אך, לעתליה התברר מהר מאד שמלבד הלימודים, עסקה הקבוצה גם בנושאים חברתיים וארגוניים, שאינם קשורים דווקא ללימודים. חברי הקבוצה היו מקבלים הוראות מפורשות כיצד להצביע בכל סעיף העולה לדיון באסיפה וכך הצליחו להעביר החלטות כרצונם. על עתליה הוטלו משימות והנחיות שונות, עם מי לדבר, על מי כדאי לנסות להשפיע ועם מי להימנע מלהיפגש. הפגישות נשאו אופי מחתרתי מובהק. שמירה על סודיות, מתכנסים אחד אחד והפיזור אף הוא נעשה בחשאי ובקבוצות קטנות וכמו בכל מחתרת, הייתה להם סיסמה: "השמש שוקעת".
דבר זה הכניס קצת מתח בחיי הצעירים ונטע בהם הרגשת שייכות לתא מהפכני, עם ערך קיבוצי-אידיאולוגי. אך לאחר שנתיים של פעילות נוכחה עתליה לדעת שבמקום לימודים נקלעה לחברה סגורה שכל עיסוקה בשמיעת רכילות מפלגתית ובקבלת תדרוך כיצד להצביע בסעיף זה או אחר, הנידון באסיפה. כשנמאס לה כל העניין וכשהבינה לאן כל זה מוביל, החליטה לגלות את הכול לאלה שנחשבו בעיניה עד אז, לשחורים משחור.
האסיפה שנקבעה ל-1 באוגוסט 1954 נמשכה עד אור הבוקר שלמחרת. באסיפה סיפרה עתליה את כל הידוע לה. הדיון היה סוער, ובמשאל שנערך לאחר מכן, הוחלט ברוב גדול ל"גנות את התא החתרני". כמו כן נשללה מרפי הזכות להדריך נוער בבארי, ה'רמז' היה ברור ובעקבות אותה אסיפה עזבו את בארי שלוש משפחות ועוד כמה רווקים.

עתליה מול קהל, באירוע אחר




דברים שאמרה עתליה באותה אסיפה היא קראה מהכתב. מתוך מחברת שהכינה מראש.
כעבור 17 שנה לקראת חג ה-25 לבארי היא מסרה את המחברת לפרסום בעלון המקומי "פי הבאר". הדברים שכתבה מובאים כאן בקישור. המחברת עצמה אבדה.


עתליה נהרגה בתאונת דרכים נוראה שנה וחצי לאחר הפרסום. באותה תאונה נהרגו שלשה זוגות מחברי בארי - עתליה ודן, דינה ושמואל, צפרירה וגדעון – יהי זכרם ברוך.
בחוברת הזיכרון שיצאה ליום השלושים – כתב מוטקה נבו:
"- - - אם כיום קיימת בארי, חזקה, יוצרת, ושומרת ערכים – עלינו לזכור ולא לשכוח – שעתליה הייתה זו שבשעה השתיים עשרה ממש, הטילה את עוגן ההצלה.

תאריך פרסום
24/7/2016