title
תש"ח ואילך
-8-
דרושים אלחוטאים

אלחוטאית, חלוצה וכותבת- רינה הברון

   
 
תמונת מצב: ה"תפאורה" תוארה, ה"שחקנים" תועדו. גם השכנים
ומיקומם נקבעו על מפת האזור.
הגיעה העת לחזות במערכות הבאות.
מטבע הדברים אין אפשרות להציג את כל האירועים, החיוביים
והמשמחים, כמו גם את השליליים והעצובים.
נתמקד במבחר מצומצם של תיאורים המשקפים את קורות השנה
הגורלית, שנת תש"ח.

אלחוטאי, חלוץ ומוזיקאי- איזי רייך


לפני כל אלה יש לציין כי נתקבלה הוראה ממטה הגדוד השני להכשיר
שני אלחוטאים. חשיבות החלטה זו התבררה כעבור זמן קצר.
יצחק (איזי) רייך ואנוכי השתתפנו בקורס שהתקיים ברחובות.
כדי להגיע למקום צעדנו לעזה, עלינו על אוטובוס שעשה דרכו ליפו
דרך ישובים ערביים וירדנו ברחובות. כשהסתיים הקורס הוסמכנו
לתפעל את מכשיר האלחוט כאשר ימוקם בנחביר.


- 9 –
בארות וקווי מים

מיכל המים



הפרופסור ליאו פיקרד גילה ב- 1943 מאגר מים גדול באדמות ניר-עם.
מהנדס המים, שמחה בלאס , רכש במכירי "מציאה" צינורות בקוטר 6
צול שנותרו בלונדון ממערכת כיבוי אש. הצנורות נרכשו ב- 1946, לאחר
תום מלחמת העולם השניה.


עתה התאפשר לתכנן ולבצע חיבור קווי מים לנקודות השונות.
המשימה לא הייתה קלה: בחירת נתיבים לאורך דרכי העפר, הבטחה
לספק לבדואים מי שתיה כדי לרכך את התנגדותם, חפירה, הנחת
הצנורות וחיבורם. העבודה נמשכה 10 חודשים והסתיימה בספטמבר
1947.
בשנה זו נבנה בנחביר מגדל מים שגובהו 11 מטרים ובית בטחון.
במשך כל שעות היום ניצבו צופה או צופה בראש המגדל ובחנו את
הסביבה. לא פעם צפו בחוסר אונים בשכנינו פוגעים בצנור המים.



המצב הבטחוני התדרדר ולנחביר שובצה מחלקה של אנשי פלמ"ח.
בחוברת "הגדוד השמיני", שהובאה לדפוס ע"י עמיקם גורביץ ב- 1949
נכתב:
"הנקודות בנגב היו כולן ורובן מבודדות. כולן תבעו כוחות נוספים
לצורכי הגנה. לתגבורו של הנגב הורדה אליו ב- 29.11.47 פלוגה ב'
של הגדוד השני של הפלמ"ח. הפלוגה ירדה לשבועיים "בלבד" אולם
נשארה קבע והיוותה לאחר מכן את המסד לגדוד השמיני.
היורדים לנגב, קומץ אנשים, זינקו בבת אחת לתוך תוכה של המערכה
באמצעי תחבורה דלים ביותר ובנשק מועט.
הגדוד עשה את שלו בצנעה (ועיתוני אותם ימים כמעט ולא דיווחו על
עלילותיו): 
שיירות מזון לנקודות מנותקות, מים שהוזרמו דרך הקו
והגיעו ליעדם, חומרי ביצורים שהובאו לישובים וביצורים שהוקמו בעמל
רב, סיורים תדירים בדרכי העפר הארוכות. מעשים אפורים אלה הם
שאפשרו לישובים הדלים להפוך למבצרים מפני התוקף והפולש הזר,
הם שהבטיחו שהעמדות הקדומניות של עם ישראל לא תעזבנה."

- 10 - 
פסק זמן

מופיעים לחלוצים בשנים הראשונות



והיו גם אירועים משמחים. החוג הדרמטי שפעל בבסיסנו בגדרה הגיע
לנחביר לבדר אותנו. הגרעין הבבלי העלה הצגה צבעונית ורבת חוויות,
ב-1.6.1947 נערכה בנחביר חתונה של שלושה זוגות: גנוסיה כרמלי
ואברהם (בודא) בודנקין, רבקה מילס ואברהם שורק ויונה עברי וזאב
וקסלר. אורחים רבים באו להשתתף בשמחה, ביניהם חברינו מגדרה
ומסדום. היה שמח ומרגש. לקינוח כובדנו בגלידה הראשונה בנגב
שהגיעה באוטו קרור. היו אלה קרוביה של גנוסיה שהגו את הרעיון
ובצעו אותו.
פסגת האירועים היתה כאשר הצ'יזבטרון הגיע לנחביר והפליא
בפזמוניו. לדאבון לבנו ההמשך לא היה משמח: למחרת יצאו בדרכם
צפונה. הנהג היה חברנו דן אבנד ועמו מספר חברים מנחביר.
בחולפם ליד הווחידאת עלתה המשאית על מוקש. אוהלה הלוי, חברת
הלהקה ושני חברים משלנו נפצעו. אמבולנס צבאי פינה את כולם
למטה בניר-עם. התנחמנו בעובדה שלא היו נפגעים בנפש.

- 11 -
מגדל  המים ותקשורת אלחוטית

     

בניית המגדל בנחביר


מגדל המים התנשא על סביבותיו. בית הבטחון בו תלו תקוות מוגזמות,
הושלם. אנטנה נקבעה על ראש המגדל וחוברה למכשיר הקשר בחדרון
בבית הבטחון. האנטנה היתה יעילה מאד ובעזרתה יכולנו לקיים קשר
עם המטה בניר-עם ועם ישובים קרובים ורחוקים בנגב ובגליל.
כאשר אזלו המים במגדל דיווחנו למטה, קו המים תוקן ואספקת המים
חודשה. מן המטה קבלנו בקשר הוראות וסקירות על ארועים בטחוניים.
באחד הימים בא לבקרנו קצין בריטי. לוויתי אותו בסיורו במחנה.
כשהגענו אל מגדל המים הרים הקצין ראשו בחן את האנטנה לכל
אורכה ואמר: "כאשר נעזוב את פלשתינה אני מייעץ לכם להשיג מכשיר
קשר. יש להניח שתזדקקו לו....".

- 12-
מ"ידיד" לאויב

חברי בארי ובדואים באחד מטיולי הקיבוץ



שכננו, תאופיק אבו מועליק, נהג לבקר אותנו ולהתארח במדאפה.
הוא אף הציע למכור לנו כלי נשק וסורב. תאופיק חבר לאחים המוסלמים
שתקפו אותנו במרגמות. זו היתה הפתיחה לשורה של התקפות,
שהלכו והחמירו ויפורטו בהמשך.

תאריך פרסום
26/5/2016
גלריית תמונות