title
על היום האדום בשנה
אחד במאי



הנה משהו ששווה להזכיר!
וזה מה שכתב מיסיה אז'ן פוטייה ב 1871 (תרגם א. שלונסקי)

"קוּם הִתְנַעֵרָה עַם חֵלֵכָה
עַם עֲבָדִים וּמְזֵי רָעָב
אֵשׁ הַנְּקָמוֹת הַלַּב לִחֵכַה
לִקְרַאת אוֹיַב הִכּוֹן לַקְרָב. עוֹלָם יָשָׁן עֲדֵי הַיְּסוֹד נַחְרִימָה
מִגַּב כָּפוּף נִפְרֹק הָעֹל
אֶת עוֹלָמֵנוּ אָז נָקִימָה
לֹא כְלוּם אִתְּמוֹל, מָחָר – הַכֹּל.
זֶה יִהְיֶה קְרָב אַחֲרוֹן בְּמִלְחֶמֶת עוֹלָם
עִם הָאִינְטֶרְנַצְיוֹנָל יֵעוֹר, יִשְׂגַּב אָדָם!"

בין כל הכתבות צץ לו פתאום תאריך מיוחד שאין מרבים לדון בו
האחד במאי!! זוכרים?
"יגיע יום בו השקט שלנו יהיה חזק יותר מן הקולות אותם אתם מנסים לחנוק היום".
אלו היו מילותיו האחרונות של אוגוסט ספייס ב- 11 לנובמבר 1887 שעה שחבל התלייה היה כרוך סביב צווארו. והכול למען הפגנות לקיצור יום העבודה ל-8 שעות ביום. ובארה"ב כמו בארה"ב, יורים. ואם לא מצליחים אז תולים. שנה או שנתיים לאחר מכן הוכרז יום האחד במאי כיום חגם של פועלי העולם.
מאז, תפס היום הזה ערב רב של פרשנויות, דגלים, אידיאולוגיות, עד כדי חיסול אוכלוסיות שלמות של בני אדם.
ואצלנו – הדגל האדום כבר מזמן מסמל קבוצות כדורגל או כדורסל.
הדגל האדום (לא זה של המזריע, ברפת של אז) אינו מתנוסס יותר ליד הדגל הכחול לבן.
מדי פעם, אם מתרצים הצעירים, בין לימודים ונסיעת אוורור להודו, מתארגן לו איזה מפגש במועדון.
שותים קפה, אוכלים וופלים, "מצקצקים בלשון", מבכים את עולמו של הפועל וחוזרים ל"שלפשטונדה" של שבת.
אם נבחן את עצמנו מקרוב, אולי נבחין כי אנו בחיי השיתוף שלנו, עובדים למען עצמנו, מקיימים מפרי עמלנו חברה חיה ונושמת, ומחלקים את פירות נכסינו באופן שוויוני. גם אם לא נאמר זאת בראש חוצות, הינה, משהו מרוחו של היום נעשה הלכה למעשה אצלנו.




יחי האחד במאי!

עמית שלוי
(מתוך יומון בארי 1.5.2015-6)
תאריך פרסום
2/5/2016