title
על תערוכת 'הסתגרות' של נועה צדקה
מתחילת דרכה האמנותית מצלמת ומתעדת נועה צדקה, באופן כמעט אובססיבי, את עצמה ואת חייה, את בני ביתה וסביבתה הקרובה. זהו צילום אישי, ביתי ומשפחתי, יומיומי ונטול הרואיות, תלוי על הקיר בסדרות, מלווה בטקסט אישי. הפער המעיק שבין עשיית אמנות לבין החיים עצמם, הביא את נועה צדקה לסדרת ה"הסתגרויות".
לדבריה, הרגישה שכל פעם הזליגה של החומרים מהחיים לאמנות עוברת איזה פילטר מסטרל וממית, מנפה ומנקה. ב"הסתגרויות" היא מנסה כמה שיותר למוסס את הפילטר הזה. להיות במקום כמה שעות או כמה ימים: לאכול שם, לישון שם, לעשות שם את הצרכים, לא לדבר בטלפון, לא לסמס, ולהוציא דברים מהראש אל הקיר. מה שעולה לה בתודעה באותו הרגע, עולה לקיר.
להסתגרות היא מביאה איתה דברים (אובייקטים) כמו: תחבושות, חוטי תיל, משחות, פלסטר, עיפרון, דבק, חתיכות בד קטנות, שק שינה, דלי, מבחנות, מכשיר ונטולין, שאריות של אובייקטים מהסתגרויות קודמות, וצילומים.

נועה צדקה תגיע לגלריה בבארי ותבצע "הסתגרות" ביום חמישי ה-11.2.




כמה מילים על הסתגרויות בארץ שכיבוש לשנייה לא מפסיק לחיות בה
מאת נועה צדקה לקראת ההסתגרות 

"
ואני שוב, שוב, שוב עושה אמנות מנייר טואלט, חול ודשא" - "זיכרון חי של סובייקטיביות אפשרית מס.14
וחשבתי שעזה תוכל להתקרב אלי, לפחות את בנייניה ראיתי מרחוק, את אנשיה מתי אראה, מתי אפגוש?
כשכל רגע, שנייה משהו נרמס, נגזל, נבזז, נלחם, בקושי שורד פה, ממשלתי "רע" קורה בו, בואש, מכה, לוקח, משסה, מחרים, מגרש, מתנחל, קצת חמצן-רווח-אוויר לתחילת "מסע" של אמן-אמנית, צלם-צלמת הוא כמעט בלתי אפשרי. לפעמים אני אומרת שעד עכשיו אני חיה על ה"חמצן" שאפשרה לי שָׁם, ממשלת וארץ הולנד.

פה ביקשתי בונקר לעשות בו אמנות
פה קיבלתי בונקר עם 2 מערכות סינון נשק כימי לעשות בו אמנות
פה יצאתי מבונקר לעשות בו אמנות, אחרי שלא ממש נכנסתי אליו
פה לא יכולתי לעשות אמנות בבונקר
ומצאתי עצמי עסוקה רק בבירוקרטיית אופציית ההִכָּנסות, ניירת האפשרות, פרוצדורת היציאה, ותשלומי הִמָצאות שלא קרתה לעולם.
ואפילו אקטיביסטית אקטיבית אינני, רק קוראת במהירות פוסטים בפייסבוק ועושה לייק ועוד לייק ועוד לייק לצילומי ילד מחייך במחסום קלנדיה. ומתכננת כל הזמן לצאת, לראות, לצלם, את מתקן השהיה בחולות, את תושבות ח'לת מכחול בבקעת הירדן, את קהילת ח'אן אל-אחמר באזור מעלה אדומים, את מטמנת הפסולת שילדים בדואים מחפשים בה, את תערוכת סקיוריטי ישראל, קומבטים מבצעיים עם הדגמות משטרתיות וטכנולוגיות מיגון ואבטחה, את הבית ספר החדש שנבנה לילדי פארק צמרת, את התנחלות הר חומה, את חדר השליטה בעיר העתיקה, את העיר הפלסטינית החדשה ראוובי, הומלס ישן ברחוב שוקן, אימוני כושר לפני גיוס, מנהטן אירועים, מסיבות ספא לילדות עם פינוקי רגליים בגיגית מים עם קצף ריחני ושמן ארומאטי, את אל עראקיב שנושלה, גורשה והרסוה ללא הפסק, את עין חילווה בבקעת הירדן, הקאנטרי בכוכב יאיר, בית משפט צבאי בעופר, מגרשי הגולף בקיסריה, פנטהאוס אקסקלוסיבי במגדל בוטיק עם לובי מפואר עם חדר כושר פרטי בקומה הגבוהה של מגדלי "אלמוג סטטוס", את מאחזי אש קודש, אחוזת שלהבת, עדי עד, ולראות-לצלם קלנדיה במו עיני .
ואמנות, כדי שתקרה זקוקה למרווח אסקפיסטי, (אפילו) קטן, אבל חיוני,
זה אלמנטרי, לא פואטי, זה הישרדותי, לא סימבולי.
ואמנות, כדי שתקרה זקורה לרדיוס חברתי אנושי שטיפטיפונת סובייקטיביות יכולה להתחיל לשהות, להתדברר, ואפילו להתרווח, להתפרע בו.
פה יכולה לעשות רק אמנות אס.או.אסית מיידית, הסתגרותית חפוזה, ממהרת, נבעתת, שופכת, בקושי אויר בה, עושה צרכיה בדלי.
זו האמנות שאני יכולה לעשות כרגע, במקום הזה, במציאות הזו
מאז 1999 ועד היום עשיתי 13 הסתגרויות, האחרונה הייתה בסדנת ההדפס, ירושלים ב- 2011.
5 שנים לא הסתגרתי
להסתגרות אני מביאה איתי דברים (אובייקטים) כמו: תחבושות, חוטי תיל, משחות, פלסטר, עיפרון, דבק, חתיכות בד קטנות, שק שינה, דלי, מבחנות, מכשיר ונטולין, פרוספקטים נדל"נים, שאיריות של אובייקטים מהסתגרויות קודמות, צילומים.
נועה

זמן ההסתגרות: 11.1.2016 , מבוקר עד ערב
פתיחה: יום שישי, 19.2.16, בשעה 19.30, שיח גלריה: יום שבת, 20.2.10 בשעה 13.00
מקום ההסתגרות: גלריה בארי, קיבוץ בארי
אוצרת: זיוה ילין
עוזרת אוצרת ומפיקה: סופי ברזון מקאי
לפרטים: נועה צדקה, noasad@013.net, טלפון: 0543128965,
זיוה ילין: gallerybeeri@gmail.com, טלפון: 0547918049
נועה.

תאריך פרסום
11/2/2016