title
על תערוכתו של יוחנן דרוקר בגלריה 'הקיטור'




אסיף של עבודות משנת 2015. השנה שלאחר המלחמה. שנה קשה של התמודדות עם אי הביטחון, אי הוודאות, חוסר האמון במערכות ותחושות של ייאוש ואבדן התקווה. זו לא תערוכה שמחה. האמן מקונן בה.
לאחר המלחמה יוחנן יצא לשדות ומצא את החמניות לפני קצירן. גוף העבודה המרכזי בתערוכה הן החמניות. אמרת חמניות, מייד עולה האסוציאציה לחמניות של ון- גוך. החמניות כפרחי השמש, מקור האור והחום. שאלתי את יוחנן האם גם בראשו עלתה האסוציאציה?, יוחנן נשבע שעד לאותו רגע ששאלתי לא חשב על כך.
בתערוכה מוצגות שתי סדרות, האחת של עבודות גדולות ובהן שדות של חמניות. אולי אפשר לדמיין אותן כעדר (קרנפים?) מושפל, כנוע, חסר חיים, יבש, מוכה פגעי קיץ קשה. הצבעים הבולטים הם האדום והשחור. בכל עבודה האדום בעל גוון שונה מצבע עז, צבע חם של אש בוערת, ועד לאדום אפל, כהה ודהוי. הצבע האדום פועל בחוזקה על החושים ומעורר אי שקט ואי נוחות. יש בסדרה עבודות בהן הפוקוס ממוקד בחמנית בודדת כשברקע נראות יתר חמניות השדה סדורות בשורות. בעבודה אחת נפרש שטיח אדום לרגליהן של חמניות כחולות המרכינות את ראשן לפני שיובלו אל קיצן. בעבודה אחרת, גזע החמנית לבן כסיד והעלים היבשים נושרים כדמעות. הסדרה השנייה של החמניות עבודות קטנות ובכל אחת מהן חמנית בודדת, יחידה. הסדרה בשלמותה מדמה את תהליך הגדילה והצמיחה, ההבשלה, ההתייבשות והקמילה. צבעי הרקע הכחולים אולי מסמלים את השמיים, את המים, את הנצחיות. הם ממתנים, משרים שלווה, מרגיעים משהו. גם בסדרה הזו נוטל האמן את החירות להשתמש בצבעוניות המתנתקת מהריאליה, אפשר שהן סמן למחוזות נפשיים ורוחניים.
עוד בתערוכה מוצגות עבודות מופשטות, אולי אפשר לראות בהן את העצב הגדול והדמעות הזולגות על האובדן, הדם השפוך והסרטן הפושה בגוף החברה. עבודה נוספת היא הגדר הפרומה, המצביעה על הזנחת רשת הביטחון או שיש בה מן התקווה לעולם שבו לא יהיה צורך עוד בחומות וגדרות. והשמים כחולים נצחיים.
יוחנן משתמש בצבעים ובצורות כדי להביע את הלכי רוחו וליבו. מעין תמונות נוף של עולמו הפנימי. יוחנן אמן שעבודותיו אקספרסיביות, דרמטיות. הייתי מעזה ואומרת שהתערוכה הזו היא פוליטית, במובן של האישי הוא פוליטי.

ניבה שגב

תאריך פרסום
31/12/2015