title
שיעור חובה

סיורי יום ההולדת 65 של הדפוס, שחלו קרוב לתחילת הלימודים היוו הזדמנות מצוינת לילדי זוגון א'-ב' בבארי ללמוד על הדפוס- אחד מבסיסי העולם בו אנו חיים. ביום הצהוב, החם, הדלוח המאובק והמהביל ביותר האפשרי (אם בכלל אפשרי) התרכזה בפואייה של הדפוס שהואר באור לבן ממוזג ומנחם קבוצה של כארבעים ילדים מלווים בפמליה של מדריכים, מטפלות, בני משפחה וצלמים. את פניהם קיבלה איילת הגי (להלן: אמא של בר), למודת ניסיון מסיורים קודמים שנערכים ברצף בימים האחרונים, וצרודה מניסיון להתגבר על רעש המכונות. 
סבים/הורים/דודים היו אחד האלמנטים הראשונים בהם נפגשו הילדים. חלקם עצרו לחיבוק/ נישוק והיו גם כאלה שנתנו יד מעודדת לאצבע קטנה למשך כל הסיור. וכך יצא המסע אל 'רצפת הייצור' בקומה התחתונה, מממוסגר במבוגרים שמורים ותחום במסדרונות, בין אולמות וחדרי עבודה קטנים ובדרך כלל גדולים, בין מכונות קטנות (אשר 'שויכו' ברובן על ידי איילת לסבים/הורים/דודים) ולרוב גדולות שהיו ביניהן שקטות ורעשניות ובסביבתן נחו גלילי נייר גדולים ומשטחים עמוסי אגדי נייר רבועים ומודפסים. 

סיור- כן. ילדים לא. בגלל מגבלות האינטרנט. צילום:צבי אלון


מה חשוב
ליד מחלקת הצ'קים עצרה איילת ופתחה בחידון פתע, "מי יודע מה זה צ'קים?" מהשתיקה התברר שהצ'קים והשימוש בהם הוא נושא שזר לחלוטין לילדינו. על דעתם התקבל בקושי שצ'ק הוא כסף מנייר ( בהמשך (ספוילר!) יעלו תהיות האם מהות הכסף ברורה להם לגמרי). רק ההסבר שצ'ק הוא הפנקס הזה עליו אמא כותבת ושמה במעטפה של הברכה לחתונה הצליח לחבר את המושג לניסיון חיי ילדינו. בוחן הפתע השני עסק בצבעי היסוד והילדים עברו אותו בהצלחה בעזרתה של הסוכנת בעלת הזהות הכפולה בר הגי, ילדת הזוגון ובת המדריכים. מול מפת העולם בשחור לבן שעליה נקודות כתומות המראות את פרישת לקוחות מחלקת הכרטיסים העביר יניב (אבא של בר) שיעור מזורז בגלובליזציה, וקינח במסר מחתרתי, תוך שהוא מצביע על החלק בכרזה ובו תמונות הכרטיסים הצבעוניים: "הציורים לא חשובים, העיקר המספרים."  
על המסר עברו הילדים בשתיקה (או לחלופין התרוצצות במסדרון) שייתכן שאמרה שהמבוגרים לא יודעים אפילו שהם לא יודעים מה סדר העדיפויות בחיים, למה צריך לשחק, למה מקלחת חשובה פחות מלגמור לראות את הסרט, ובכלל פחות מהמון דברים, ולמה למשל דווקא כן כדאי להתחיל ארוחה בממתקים... בקיצור, חבל להתאמץ להסביר להם, מה גם שיש לנו על הראש עוד להכין להם לראש השנה ברכה מעוטרת. 


צריך ?
 ילד אחד חכם שאל למה צריך את הכרטיסים בכלל ונענה שאצלנו בארץ באמת כמעט לא משתמשים בכרטיסים אבל בארצות אחרות משתמשים בהם אנשים שרוצים שחשבון הטלפון שלהם לא יזלוג מעבר למה שהתכוונו. ואני שאלתי את עצמי אם בגלל גילם, או אולי קיבוציותם האם הם מודעים לכך שכסף קשור לקיום ושהוא עשוי להיגמר. הסיור המשיך לעסוק בנושאים כמו מכונה שמקפלת ניירות שמבוגרים חושבים שהם נורא מעניינים והילדים חושבים שאם כך יש סיכוי שגם אותם הם יעניינו בעתיד ובינתיים שווה להחזיק מעמד כי הבטיחו בקרוב הפתעות. בגלריה התמקמו הילדים בטבעיות פוטוגנית על קוביות הספוג השחורות שחלקן העליון צבעוני והתעניינו בכתוביות עליהן כשסיפרה להן איילת שרשום עליהן שם הצבע עליו הם יושבים. מחמת כשל (משמעותי) במיזוג, וכשל  במסרטה ויתרה איילת על הסרטון שהיה אמור להעמיק ולתת עומק היסטורי לסיור. משם הגיעו לאטרקציה הראשונה האמיתית כשצפו בצפריר לב על המלגזה מורידה לכבודם משטח ממרומי רקיע המחסן. מהמשטח חולקו להם מעטפות ( הכי גדולות שיש לנו) ולאחר שמחת הקבלה (שאינה תלויה בדבר) מצא גם ילד אחד מה לעשות בהן כשהפך את המעטפה שלו לכובע.  


עתיד מפתיע
עם הכובעים על הראש נעצרו לרגע בין כרזות הדפוס עד שתוכן להם הפתעה הראשונה ברד לימונדה ירוק בקפיטריה, שהיה קונטרה הולמת ליום הצהוב. אחרי זמן לקלוק, שזכה לכבוד המגיע לו, המשיכו להרצאה שהועברה על ידי אבא של בר שהצליח לעניין אותם בכמה גרפים פשוטים שהציגו את התפתחות המצאות הדפוס שלנו ( צ'קים ומעטפיות) ואת הצורך להמציא שוב ושוב בגלל המתחרים. 
כששאל יניב את הילדים האם יש להם רעיונות להמצאות הם הבינו שסוף סוף מישהו מבין מה המומחיות שלהם וזרקו שלל רעיונות. יניב בתמורה סיפר להם על כך שעולם האפשרויות הטכנולוגי שנפתח בפני האדם קשור קשר ישיר לטכנולוגית ההדפסה, עולם בו שאפשר להדפיס כל חומר על כל דבר.  הוא הרחיב בשלל דוגמאות מעולם האלקטרוניקה, החומר והשיווק וקינח במציאות רבודה. נגמר הסיור- הילדים, שאוטוטו יבינו בעולמות האלה בטבעיות שלא יכולה להיות לנו , סיימו את שעת הסיור הגדושה ויצאו לשחק. בפואייה  חיכו לתורם בחוסר סבלנות ילדי זוגון ג'-ד'.
תאריך פרסום
9/9/2015